מחצית השקל על אורח חיים תקצז:ז

(ס"ק ז) דמצוה כו' וצ"ל דס"ל כו' דאל"כ מי גרע משאר ר"ח דאסור להתענות בו. והא דלא קשיא ליה עמ"ש בס"ק ו' דאפילו חל בשבת. והא בשבת אסור להתענו' צ"ל כמ"ש הב"ח ליישב דעת הגאונים שאסרו להתענו' ביום א' דר"ה. והתירו להתענו' שבת שובה. הואיל והם ימי סליחה ורצון והרא"ש תמה שהקיל בשבת יותר מבר"ה. ותי' הב"ח דס"ל דוקא ר"ה דהוא בכלל חג דכתיב גבייהו שמח' אסור להתענו' מן התורה אבל שבת דלא כתיב גביה שמחה אע"ג דכתיב וקראת לשבת עונג. מ"מ מן התורה מותר להתענו' כה"ג דזהו עונג שלו. משא"כ שמחה לא מיקרי ע"ש באורך לכן הוקש' למ"א דוקא על ר"ח דלמ"ד ר"ח דאורייתא הוי מועד וחג וצריך שמחה. ועיין בר"ה דף י"ט היא קושית הרב"י על רי"ו בסי' תי"ח. דאמרי שם אע"ג דכל ימים טובים הכתובים במגילת תענית גם לפניהם ולאחריהם אסור בתענית משום חיזוק שלא יתענה בי"ט גופיה מ"מ בר"ח אע"ג שכתב במ"ת מותר להתענו' לאחריו. דר"ח דאורייתא וא"צ חיזוק וא"כ אפי' בטלה מגילת תענית מ"מ ר"ח אסור:

ובב"ח כו' שתי' דלאו דוקא מה שאמר הש"ס דאורייתא אלא ר"ל אסמכתא מפורשת מן התורה הוי כעין דאורייתא וא"צ חיזוק. ועיין במ"א ס"ס תק"ע שגם הוא הסכים שר"ח דרבנן: