מחצית השקל על אורח חיים תקצז:ג

(ס"ק ג) המתענה כו' וקידש בביתו קידוש' רבה (היינו קידוש שחרי' וע"ל סי' רפ"ט למה נקרא קידושא רבה) כו' לפי שהוא דאורייתא. ר"ל דודאי הי' יכול להוצי' בני ביתו כשלא היו יודעים כמש"ל סי' רע"ג סעיף ד ע"ש אבל מ"מ מהיכי תיתי יצא לעצמו. לזה כתב לפי שהוא דאורייתא. וא"כ במה שקידש יצא ידי קידוש מן התורה אע"ג דקי"ל אין קידוש אלא במקום סעודה והא לא אכל. מ"מ ס"ל הא דאין קידוש אלא ב"ס אינו אלא מדרבנן (וראיה דכ' מ"א סי' רע"א דמן התורה יצא במה שהזכירו בתפלה ע"ש) מה שא"כ אי היה הקידוש דרבנן לא הועיל לעצמו לצאת ידי קידוש דהא מדרבנן אין קידוש אלא במקום סעודה:

דאנן קי"ל שהוא דרבנן. שבסי' רפ"ט כתב דאפי' בשבת שקידוש לילה דאורייתא מכל מקום קידוש יום דרבנן. ובסי' רע"א כתב דבי"ט אפילו קידוש של לילה דרבנן. וגם בשבת אי כבר התפלל יצא מן התורה במה שהזכירו בתפלה ע"ש:

ומ"מ נ"ל כו' דבחלום לא התירו כו' מכל מקום נלענ"ד. לפי מש"ל סי' רפ"ח בשם י"א דאם ישן שינת צהרים וחלם לו חלום רע דיתענה עד חצי הלילה. וה"ה הכא. ואם אירע לו כן ביום א' דר"ה לנוהגים לישן. לא ידענא מאי אידון ביה בשנים הבאים איך יתנהג: