מחצית השקל על אורח חיים תקפח:ד

(ס"ק ד) אין כו' אע"פ שהתקיעה שבות. ר"ל כמו תקיעה דרשות דגזרינן שמא יתקן כלי שיר:

שמא יעבירנו והעמידו דבריהם דהיינו גזירה דשמא יעבירנו במקום עשה דתקיעה לא שייך אלא בשבת דבי"ט אין איסור הוצאה:

אבל לפי מ"ש הר"ן וכו' דלא בקיאי בקביע' דירחא. זהו לשון הרי"ף והרז"ה הקשה עליו דהא הטעם משום יעבירנו ולא משום דא"א בקיאים. ותי' הר"ן ע"פ מ"ד בסכה ר"פ לולב וערבה. לולב פעמים ששה פעמים שבעה דהא מצות נטילת לולב היא שבעה ימים וא"א לז' ימים בלי שבת. ולכן כשחל יום א' של סוכות בשבת אז הוי שבעה דיום א' דוחה שבת:

ובמקדש המצוה כל שבעה אבל חוץ למקדש מצותה יום אחד מן התורה לכן יום א' דחשוב דאפי' בגבולים הוי דאורייתא לכן כשחל בשבת דוחה גזרת שמא יעבירנו. וניטל אפי' בגבולים אבל כשחל א' משאר ימי החג בשבת כיון דשאר ימים לא הוי מן התורה כ"א במקדש לא חשיב כ"ה ואינו דוחה שבת אפי' במקדש והאידנא דלא בקיאים בקביע' דירחא אפי' חל יום א' בשבת אפ"ה אין נוטלין לולב עכת"ד הגמ' והקשה הר"ן א"כ שופר דאפי' בגבולים מן התורה ולמה כשחל ר"ה בשבת תנן דוקא במקדש היו תוקעי' ולא בגבולין ותי' שאני שופר בר"ה שהוא ביום א' לביאת העדים להעיד על ראיית הלבנה וזמן התקיעה היה בשחר. ובשחר ע"פ הרוב לא היו העדים באים ומה"ט תקנו דאפי' באו עדים בשחר מ"מ על קרבן תמיד שחר היו אומרים שיר של חול:

א"כ אם היו תוקעים בגבולים אם חל בשבת אם באו עדים בשחר גזרינן דלמא לשנה הבאה לא יבאו עדים בשחר עד למחר ויהיה היום חול ומ"מ יתקעו בשחר ויאמר אשתקד תקענו בשחר גם בשנה זו נתקע בשחר והם לא ידעו שאני אשתקד דבאו עדים בשחר אבל שנה זו שעדיין לא באו עדים בשחר ושמא לא יבאו היום עדים כלל משא"כ במקדש דהוי במקום זריזים לא גזרו:

וכתב שזה כוונת הרי"ף במ"ש הטעם דלא בקיאים בקביעא דירחא ר"ל בר"ה דבאותו יום אין אנו בטוחים שיבאו היום עדים זה קרי הרי"ף א"א בקיאים כו' דממ"נ אם י"ט הוא. דהיינו שיבאו היום עדים:

ואם חול ר"ל שלא יבואו היום עדים כלל משא"כ בשבת ר"ל כשחל בשבת שפיר גזרי' לאסור התקיעה שמא לא יבאו עדים ולא יהיה היום ר"ה ועביד אסור' דעבר על שבות שמא יתקן כ"ש דהא עכ"פ היום ודאי שבת:

ובתו' כו' שהקשו ג"כ קושית הר"ן הנ"ל תי' דשאני לולב דאינו אלא טלטול בעלמא כו' אבל בתקיעת שופר איכא מעשה חכמה ואחמור בה טפי עכ"ל התו'. ופי' מ"א דבריהם במ"ש איכא מעשה חכמה וא"ל שמא יתקן כלי שיר. ור"ל דמשום שבות אחד לא היו מעמידים דבריהם. לכן לולב ליכא כ"א שבות א' שמא יעבירנו לכן יום א' שחל בשבת דוחה שבת אבל שופר דאיכא שני שבותים שמא יתקן כלי שיר ושמא יעבירנו לכן העמידו דבריהם כשחל בשבת דאינו דוחה שבת אע"ג שהוא מן התורה בגבולין ולפ"ז בלא"ה לא קשיא קושית מהר"פ דהל"ל משום שמא יתקן כלי שיר. דבאמת כן כוונות הש"ס במ"ש שמא יעבירנו ר"ל גם גזרת שמא יעבירנו איכא נוסף על שמא יתקן כ"ש דהשתא איכא תרתי שבותים אבל משום חד שבות לא היו מעמידים דבריהם:

וריש פ"ד דר"ה בד"ה אבל לא במדינה כו' ועיין שם בתוספות ד"ה רדיית הפת ובמהרש"א ובחולין דף פ"ד ע"ב בתו' ד"ה תקיעת שופר כו':