מחצית השקל על אורח חיים תקפח:ג

(ס"ק ג) וי"א דדוקא כו' ודוקא בתוקע אמרי' כו' דאם תקע שתי תרועות זא"ז הוי הפסק:

דהא ר"ת ורשב"א כו' קול אחר כו' דאהא דאמרינן סוף ר"ה ר' אבהו אתקין בקסרי שיתקעו תקיעה שברים תרועה תקיעה. דמספק' ליה תרועה מאי היא אי גנוחי גנח דהיינו שברים או ילולי יליל דהיינו תרועה ועביד תרוייהו. מתקיף לה רב עוירא דלמא גנוחי גנח ומפסיק תרועה בין שברים לתקיעה אחרונה. והקשה הר"ן מה בכך הא"ר יוחנן שמע ט' תקיעות ביום יצא אף ע"ג דאיכא הפסק בינתי' ותי' ר"ת וכן ס"ל לרשב"א לחד תי' ניהו (דלכתחלה) [דיעבד] יצא מ"מ לכתחלה אין להפסי'. והרמב"ן תי' ניהו דשהי' לא הוי הפסק. מ"מ אם תוקע ביניהם תקיעה לשם מצוה הוי הפסק וקי"ל כהרמב"ן לקמן סי' תק"ץ א"כ לר"ת ורשב"ם אע"ג ששמע קול אחר לשם מצוה מ"מ יצא דהא קאי על קושית רב עוירא שהקשה דתרועה שתקע מספיקא הוי הפסק. ואפ"ה מסיק דדוקא לכתחלה אבל דיעבד יצא כמו שמע ט' תקיעות כנ"ל הרי דאפי' קול אחר דהיינו תרועה שאינו ענין א"א גנוחי אפ"ה דיעבד לא הוי הפסק:

וניהו דאנן קי"ל כרמב"ן דהוי הפסק היינו דוקא בתוקע או אפי' שומע אם שמע קול אחר אבל שומע קול הראוי שני פעמים כגון שתי תרועות זא"ז לא מחמירים לומר דהוי הפסק:

אבל בר"ן משמע כו' דאל"כ לא מקשה כלום היינו קושיא הנ"ל לרב עוירא מהאי דשמע ט' תקיעות. ומאי קושיא אם יש סברא לחלק בין שומע לתוקע הא התם בשמע ט' תקיעות מיירי בשומע י"ל דלא הוי הפסק אבל רב עוירא מקשה לר' אבהו איך יצא תוקע גופי' דלתוקע דעביד מעשה הוי הפס'. אע"כ דהר"ן לא ס"ל לחלק בין שומע לתוקע. ועיין ט"ז שחולק על לבוש: