מחצית השקל על אורח חיים תקפד:ג

(ס"ק ג) שבת כו' ולדבריו בע"ש במנחה. דמתפללים י"ח:

שהוא שאלת צרכיו. ור"ל דהוי כמו תחנה. דגם בע"ש במנחה אין אומרים תחנון. ודוקא ח"י ברכות אומרים דטופס ברכות כן הוא. ואפילו בשבת גופיה היה ראוי להתפלל י"ח אלא משום טורח צבור וכדאיתא בירושלמי הביאו מ"א ר"ס רס"ח. ועסי' תר"ב בהג"ה שכ' דאם חל מילה בין ר"ה ליוה"כ אף ע"ג שא"א תחנון מ"מ אבינו מלכנו יאמרו. הרי דאין לא"מ דין תחנון:

וס"ס תר"ד דאם חל יוה"כ בשבת. י"ל א"מ בע"ש בשחרית. משמע דבמנחה אפילו כה"ג לא יאמרו. וזה סייעתא למ"צ:

סלח ומחל. כי מחילה גדולה מסליחה ויש להתחיל לבקש דבר קטן ואח"כ להוסיף לשאול שאלה גדולה וכנ"ל סי' תקע"ב ס"ק ד':

קרע רוע במרכא טפחא כי הם שייכים להדדי ועי"ז מפסיק בין רוע לגזרה וכמ"ש הטעם בט"ז סי' תרך"ב ס"ק וי"ו ע"ש:

עמ"ש סי' תר"ז סק"ג שכתב בשם של"ה ומנהגים לומר כפרה לחטאים סליחה לעונות מחילה לפשעים. כיון שפשע שהוא מרד חמור מעון שהוא מזיד אבל אינו מרד להכעיס. לכן י"ל מחילה שהוא גדולה מסליחה לפשעים שהם חמורים. וע"ש שכתבתי ששל"ה כתב בשם רמ"א להיפך דא"כ לפ"ד מ"א לקמן א"ש מ"ש שי"ל סלח ומחל. כדי להתחיל בשאלה קטנה כנ"ל. אבל לפי מ"ש בשם של"ה. בשם רמ"א אדרבא סליחה גדולה ממחילה א"כ י"ל להיפך מחל וסלח:

גם הוכיח מ"א בסי' תרס"ז ס"ב מנוסח ע"ח ש"ל בגלוי ובסתר. וזדון ושגגה. דאם מבקשים על שני דברים יחד רשאי להתחיל לשאול על החמור: