מחצית השקל על אורח חיים נח:ו

(ס"ק ו) אם נאנס כו' מ"ש לענין קימה כו' דאזלי' בתר בני מלכים כו' ר"ל אף דמעוטי' הם מ"מ אזלי' בתרייהו ומקרי זמן קימה:

א"כ ק"ש של ערבית כו' והיינו אם נאנס ולא קרא ק"ש של ערבית אפי' אם כבר נץ החמה. ג"כ יהי' רשאי לקרות דהא עדיין הוי זמן שכיבה לגבי בני מלכים ואין כוונת המ"א שיהי' לו זמן לק"ש של ערבית עד סוף שעה ג' דא"כ אימתי יקרא ק"ש של שחרית. דהא כיון שעברה שעה ג' כבר עבר זמן ק"ש של שחרית דאין לו' דכמו שאם נאנס ולא קרא ק"ש של לילה וגם אנוס לצאת למקום גדודי חיות אמרי' דיקרא של לילה ולא של יום א"כ ה"ה בלא קרא ק"ש של לילה עד אחר הנץ החמ'. ה"ל למימר דיקרא של לילה ולא של יום. ז"א בשלמ' אי לא קרא בלילה וצריך לצאת למקום גדודי חיות כ' הרב"י הטעם דקורא של לילה ולא של יום כיון דשניהם אין יכול לקרות קודם נ"ה דהוי תרתי דסתרי א"כ עדיף טפי שיקרא לילה ולא יפסיד של יום בודאי. דאפשר אפי' שהולך למקום גדודי חיות יזדמן לו ע"פ מקרה שיהיה יוכל לקרות גם של יום משא"כ כשיקרא של יום עכשיו קודם הנ"ה יפסיד ודאי ק"ש של לילה ע"ש. משא"כ אי נא' אי לא קרא בלילה שיקרא עד סוף ג' שעות שבודאי יפסיד של יום. א"כ מאי יועילו חכמים בתקנתן לתקן לקרו' של לילה ויתוקן בזה ק"ש של לילה. ויפסיד עי"ז ק"ש של יום. ומאי אולמ' דשל לילה משל יום אדרבה יותר נראה קצת לתקן ק"ש של יום שהוא עתה עיק' זמנה מלתקן ק"ש של ליל' שכבר עבר עיקר זמנ' א"ו דאין כוונ' מ"א בקושייתו שיהי' זמן ק"ש של לילה עד סוף שעה ג'. ואם נאמר דקושייתו דה"ל לחלוק אותן ג' שעות דרך משל שעה ומחצה יהיה זמן ק"ש של לילה. ושעה ומחצה הנותר לק"ש של יום דז"א דמי יחלו' את השוין. דמה לי שעה ומחצ' הראשון או האחרון. והלא בכל אותן ג' שעות בני מלכים שוכבי' וקמים. וכמו שאין לחלק הזמן שבין ע"ה לנץ החמה ואם לא קרא של ליל' עד שעל' ע"ה ורוצ' לצאת למקו' גדודי חיות דאמרי' יקרא של לילה ולא של יום דלא להוי תרתי דסתרי. ולא אמרי' דבתחל' הזמן שהוא מע"ה עד הנ"ה יקרא של ליל'. ובסוף אותו זמן יקרא של יום וה"ט דכל אותו זמן שוה הוא וא"א לחלקו חציו ליום וחציו ללילה. וה"ה באותן ג' שעות שא"א לחלקן כנ"ל לכך י"ל לענ"ד כיון דכל הפוסקי' הסכימו דנמשך זמן ק"ש של יום עד סוף שעה ג' וע' בב"י וכ"מ בהגמ"י. א"כ תיקשי כיון דבני מלכי' ישני' עד ג' שעות. א"כ בני מלכים גופייהו מתי יקראו. וכן הקשו התוס' בברכות דף ב' ע"ב ד"ה משעה שהעני נכנס לאכול פתו הוי זמן ק"ש של ערבית לר' חנינא. והקשו התוס' א"כ לר"ח עני גופי' מתי יקרא ויתפלל ע"ש. אע"כ צ"ל כמ"ש רש"י דף ג' ע"ב בהא דמשני לר' נתן דס"ל שלש משמורות הוי לילי' אע"ג דאמר דהמע"ה קדמו עיני אשמורות וכתיב חצות לילה אקום. ולא הוי רק משמר א' ומחצה. ומשני שית דליליא ותרתי דיממא של בני מלכים. שעומדים בג' שעות והיינו שהם ישני' רק ב' שעות ביו'. ולכן אמר תרתי דיממא. ובשעה שלישית הם קמים:

ונתנו חכמים לק"ש של שחרית זמן עד סוף שעה ג'. כיון דבשעה ג' קורין בני מלכים. לכן גם כל אדם רשאים לקרות כל שעה שלישית וכן מצאתי בפר"ח בסי' זה. ולפ"ז מצאנו באותן ג' שעות שני זמנים חלוקים. דהיינו שתי שעו' הראשונות הם זמן שכיבת בני מלכי' שהם ישני'. ושעה ג' הם קמים וא"כ קושית מ"א דה"ל לתקן אם נאנס ולא קרא בלילה שיקרא של לילה עד תחלת שעה ג'. דכל אותו זמן ישנים בני מלכי'. ובשע' שלישית שקמים בני מלכים יקרא יום ויקרא ק"ש של יום (כן משמע מדברי הגמ"י פ"א מהל' ק"ש סס"ט שכ' בשם ס"ה וז"ל שוב מצאתי שפסק בעל ס"ה ג"כ שעד סוף שעה ג' הוי זמן ק"ש מדגרסי' בירושלמי כו' ומלכים עומדין ממטתן בשני שעות וקוראים בשעה ג' ע"כ בס"ה עכ"ל. אבל תחלת דברי הגמ"י שם משמע שישנים כל ג' שעות שכ' לדחות דעת האומרים דאין זמן ק"ש נמשך אלא עד תחל' שעה ג' מדאמרי' לר' נתן דף ג' ע"ב לר"נ שית דליליא ותרתי דיממא כנ"ל ודחה הגמ"י וז"ל לק"מ דלא חשש תלמודא אלא שקידם דוד לשאר מלכים שני משמורות כו' ושעה שלישית מה לו להזכיר כיון שמצא שתי משמורות וכן דוד לא הזכיר בפסוק אלא משמורות שלימות עכ"ל. מזה משמע שהם ישנים כל הג' שעות. אבל מ"א ע"כ לא ס"ל כן דא"כ אזדא לה ראייתו מ"ש בס"ק א' דהני ג' שעות חשבי' מע"ה מדקאמר תרתי דיממא. ואי חשבי' מהנץ החמ' הוי יותר מתרי שעות כמ"ש שם. ולדברי הגמ"י אין זה ראיה דלא חש להזכיר יותר משתי שעות כדי לקיים קרא דקדמו עיני אשמורות כנ"ל):

ואח"כ מצאתי סי' לאחר ע"ה ר"ל קודם הנ"ה:

בלשון יחיד ולא כתי' בערב ובבקר כ"ה שם במלחמות:

כדרשי' בפ"ק דברכות דף י"א ע"א בשבתך ובלכתך בשבת דידך ובלכת דידך:

ולענין ק"ש של שחרית אע"ג דבעי' בקר כו' קאי על מ"ש לעיל מזה:

מיהו ודאי משעלה ע"ה יום הוא ומפני שאין זמנו ידוע לכל אמרו [במס' מגלה דף כ' ע"א] הנץ החמה דבר שהוא ברור לכל שאם הקדים באלו פסול והמאחר אין מפסיד כלום שאין הקדמתן מצוה וזמנן כל יום ולענין תמיד במקדש דכתיב בקר קבעו האיר המזרח שהקדמתו מצוה וע"ז כ' ולענין ק"ש אע"ג דבעי' בקר כו' וה"ל לקבוע זמן ק"ש של שחרית מע"ה כמו בתמיד:

וזה שאמרו ביומא דף ל"ז ע"ב:

עם אנשי משמר שהיו קורים מע"ה כנ"ל:

לא יצא י"ח. היינו שלא במקום אונס:

ומ"כ בחדושי רשב"א ליישב קושי' הנ"ל למה לא נתנו זמן לק"ש של ליל' ג' שעות:

משום דמיעוטא. ר"ל אע"ג דרשאי לקרות של לילה אחר ע"ה קודם הנץ החמה אע"ג דיום הוא משום מעוטי דאנשי דגני בהאי שעתא. מ"מ בני מלכים גרעי דהוי מעוטא דמעוטא:

דבני מלכי' ישנים דלא כמ"ש במלחמות שהן נעורים במטתן:

קדמו עיני אשמורות. והיינו לפ"מ דמשני הש"ס דף ג' ע"ב לר' נתן תרתי דיממא ושית דליליא. ולזה כיון דוד קדמו עיני אשמורות. שהתפאר שקדמו עיניו ב' אשמורות לשאר מלכים שעומדים בג' שעות. ותלה השבח בעיניו משמע שהן ישנים. דאי המלכים נעורים במטותיהן. לא ה"ל לתלות השבח בעינים כ"א בקימתו:

וכ"מ לשון הראי' בגמ' ד' ד' ע"א לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני כו' לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד ג' שעו' ואני חצות לילה כו':