מחצית השקל על אורח חיים נח:א

(ס"ק א) ג' שעות נ"ל דהכא לכ"ע. ר"ל אע"ג דבס"ס רל"ג הביא מחלוקת מע"מ עם הלבוש מאיזה זמן נחשב היום אי מע"ה עד צאת הכוכבים או מהנץ החמה עד שקיעת החמ':

בגמ' דף ג' ע"א בתו' כו' דתניא רא"א ג' משמורות הוי הלילה. וסי' לדבר משמר א' חמור נוער כו' משמר ב' כו' משמר ג' כו'. ופריך מאי קחשיב אי תחלת משמר חשוב למשמר א' ל"ל סימנא אורתא הוא. ר"ל הלא ניכר תחלת הלילה. ואי סוף משמר חשיב ל"ל סימנא לסוף משמר ג' יממא הוא וניכר תחלת היום. ומשני לעולם סוף משמר חשיב ואיצטריך לתת סי' לסוף משמר ג' למאן דגני בבית אפל ולא ידע זמן ק"ש אימת כיון דחזי סי' של סוף משמר ג' דליקו' ולקרי. וכת' התו' וז"ל והא ר"א בעי עד שיכיר בין תכלת לכרתי. וי"ל מ"מ כיון שידע מתי יעל' ע"ה קודם שיקום ויזמין עצמו כבר הגיע אותו העת עכ"ל. והנה ודאי אין כוונת מ"א להוכיח דחשבי' אותן ג' שעות מע"ה ולא מהנץ החמה כדי ליישב בזה קושית התו'. דלפי"ז דחשבי' אותן ג' שעות מע"ה. י"ל קושית התו' דנתן ר"א סי' ע"י סוף משמר ג' לידע זמן ע"ה. ועי"ז ידע סוף זמן ק"ש. כי מסוף משמר ג' שהיא בע"ה יש לו זמן ג' שעות אין זה מדרך מ"א לחלוק על התו' בלי הכרח. ולהוליד מזה דבר חדש. וכי כעור' זו שתי' התו'. גם אין זה מספיק לתרץ קושי' על הש"ס. דהא המתרץ אמר ליקום ולקרי. משמע דנתן סי' לתחלת זמן הקריא'. דהא ליקום ולקרי הכי משמע דיקרא מיד. ושפיר הקשו התוס' אלא כוונת מ"א דמסבר' דנפשי' לא ידענא זמן סוף משמר ג' אי היא בע"ה או בהנץ החמ'. לכן רמז מ"א לעיין בגמ' ותו'. דמל' התו' הנ"ל מוכח דסוף משמר ג' היא בע"ה דהא כתבו בתירוצא כיון שידע מתי יעלה ע"ה קודם שיקום כו' ע"כ סוף משמר ג' הוא בע"ה. ודבר זה הוא מערכ' למ"ש מ"א אח"ז ובגמ' גבי הא דפריך מדוד. ור"ל דלפ"ז דסוף משמר ג' הוא מע"ה מוכח דברי הש"ס גבי דוד דחשבי' הג' שעות מע"ה והוא דבדף ג' ע"ב אי' ת"ר רבי אומ' ד' משמורות הוי לילה לפי שכתוב אחד או' חצות לילה אקום להודות לך וכתוב א' אומר קדמו עיני אשמורות הא כיצד אלא ד' משמורות הוי ליליא. והוי מחצות עד סוף הלילה שני משמורות ולא סתרי קראי אהדדי. ור' נתן ס"ל ג' משמורו' הוי ליליא. ומקש' הש"ס א"כ לר"נ קשיא קראי דהא מחצות ואילך ליכא אלא משמר וחצי. ואיך אמר קדמו עיני אשמורות דמשמע תרי ומשני ס"ל כר"י דאמר זמן ק"ש עד ג' שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בג' שעות ולכן אמר דהע"ה קדמו עיני אשמורות לשאר מלכים כיון דקם בחצות איכא שיתא דליליא ותרתי דיממא ופרש"י תרתי דיממא ששאר מלכים ישנים (ושעה ג' צ"ל כמ"ש במ"א ס"ק ו' ע"ש) ה"ל שתי משמורות דהיינו יחד ח' שעות. ולר"נ כיון דהלילה היא י"ב שעות ולא הוי רק ג' משמורות מגיע לכל משמר ארבע שעות א"כ תרי משמורות הוי ח' שעות. וא"ש קרא דקדמו עיני אשמורות עכ"ד הגמ' וכיון דכבר הוכיח מ"א מדברי התו' דסוף האשמורות הם בע"ה. א"כ א"א דחשבי' ג' שעות של בני מלכים מהנ"ה א"כ איכא יותר מתרתי שעה דיממא. דהא איכא המשך זמן מן ע"ה עד הנץ החמה (ולדעת הב"ח בס"ק ב' הוא שעה) אע"כ צ"ל דהג' שעו' ודאי חשבי' מע"ה: