מחצית השקל על אורח חיים תקסח:יב

(ס"ק יב) יכול כו' וע' סי' של"ד שיעור הפדיון:

ומ"מ נ"ל דהעשיר יתן לפי עשרו כו'. בס' ת"ש בסי' של"ד כתב ע"ז לא מפיו אנו חיין כי הם דברי רמ"א בי"ד ס"ס קפ"ה ולענ"ד היה אפשר לחלק. דדוקא התם בסי' קפ"ה ששגג בעון כרת וחיוב חטאת. ולכן לכפרת העון חייב לצום סך הימים המבואר שם סי' קפ"ה. מסתבר דאם בא לפדות התענית דצריך ליתן כפי ערך ממולו. דהא צריך ליתן טעם מה שייכות יש לנתינת צדקה תמורת קרבן. אף שאמר דניאל וחטאך בצדקה פרוק. וכן לחד מ"ד גבי בני עלי דרש בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בג"ח מ"מ מי שמחויב חטאת לא מצינו שיכול ליתן צדקה תמורתו וע"כ צ"ל דגם התענית שבא תמורת הקרבן. היינו שמקריב חלבו ודמו הנמעט על ידי התענית ועיין בט"ז סי' תקס"ב ס"ק ח'. א"כ ראוי ליתן סך מעות כשפודה שיעור שמצטער בנתינת הצדקה. וע"י הצער מתמעט ג"כ חלבו ודמו כאלו התענה. אף דאינו דומה מיעוט החלב ודם שע"י התענית למיעונו החלב שע"י הצדקה. ובלי ספק שיותר מתמעט על ידי צום מע"י צדקה. מ"מ כיון דעכ"פ יש לו קצת דמיון לתענית לענין מיעוט חלב ודם אף שאינו דומה מכל וכל. בצירוף מצות צדקה שגם הוא כפרת עון כנ"ל וחטאך בצדקה פרוק סגי ליה. וא"כ ממילא העשיר צ"ל יותר מי"ב פשיטים עבור יום א' דבסך מועט כזה ודאי לא יתמעט חלבו מצער. אבל הכא שקיבל עליו תענית וס"ל להראב"ד דסגי במקום צער או אונס דיכול לפדותו וכ' ז"ל דקבלת תענית אינו אלא לצדקה כאלו מתנדב מחלבו ודמו לגבוה. ותמורתו יתן לעניים ואומדן דעת הוא דאדעתיה דהכי קיבל עכ"ל הראב"ד:

א"כ כיון דבאומדן דעת תליא. י"ל דאומדין דעתו דאפילו הוא עשיר דעתו היה ליתן תמורתו כפי הנהוג ברוב ב"א דהיינו י"ב פשיטים אף דאינו מצטער בכך. ואינו דומה לתענית שנתמעט חלבו ומצטער. דלהראב"ד א"צ להיות שוה (והרא"ש באמת מה"ט השיג עליו ע"ש) לכך הוצרך מ"א לאשמעי' דגם בזה עכ"פ צ"ל העשיר לפי עשרו. ואעפ"כ השיגו הרא"ש דאעפ"כ התענית גדול ממנו וכדאיתא בש"ס שהביא הרא"ש ע"ש. אולם צל"ב קצת על רמ"א דלעיל ס"ס של"ד כ' דבעי תרתי תענית מ"ם יום. ותמורת חטאת יתן ח"י פשיטים לצדקה. ובי"ד סי' קפ"ה לא כתב כ"א שיתענה מ' יום או יפדה ולא הזכיר שיתן תמורת חטאת דבר מה. ונראה לי דבתשו' מהר"ם שהביא מרדכי בשבועות. לא הוזכר שיתענה בשגגת נדה כ"א לערך כ' יום בסירוגין. וגם לא הזכיר שיתן תמורת חטאת ח"י פשיטים. אך בד"מ בי"ד סי' קפ"ה כ' דע"כ צ"ל דבפסקי מהרא' י סי' ס' ה"ל גירסא אחרת בתשו' מהר"ם דשם כ' שצ"ל מ"ם יום בסירוגין. עכ"פ נראה שיש ב' נוסחאות בתשו מהר"ם. לכן לענין שבת דחמיר טובא החמיר רמ"א כמו שכ' בפסקי מהרא"י שהיה שאלה לענין שבת והחמיר ב' חומרות דבעינן מ' יום וגם צ"ל עבור חטאת ח"י פשיטים כמש"ש בפסקי מהרא"י אבל לענין נדה אף שהוא עון כרת מ"מ לא חמיר כ"ה כשבת. לכך הקיל ולא החמיר כ"א בזה שכתב דבעי' מ' יום ולא כתב שיפדה החטאת בח"י פשיטים גם אפשר לדחוק בלשון מהרא"י שגם לפי נוסחתו במהר"ם. מהר"ם גופיה לא הצריך בנדה כ"א תענית גרידא ולא ליתן תמורת החטאת דבר מה ע"ש: