מחצית השקל על אורח חיים תקנד:כז

(ס"ק כז) כל כו' דילג הא דמקום שנהגו כו' כיון דכ' סתם כל העושה כו' ולא הזכיר מנהג המקומות ודאי דעתו דבכ"מ אינו רואה סי' ברכה:

מגמ' משמע כו' היינו מדרשב"ג הנ"ל דאמר שכ"א יעשה עצמו ת"ח כדי שיתענה דע"כ הפי' שלא יסיח דעתו כנ"ל. ואם כן אין איסור כ"א במסיח דעתו. גם איכא קצת משמעות מדאמר ר"ע שם כל העושה מלאכה בט"ב אינו רואה סימן ברכה לעולם. וחכ"א כל העושה מלאכה ואינו מתאבל על ירושלים. אינו רואה בשמחתה. מסתמא ר"ע גם הוא מיירי כה"ג שאינו מתאבל ע"י המלאכה. אלא דחכמים הוסיפו עונש על ר"ע שלא אמר אלא שא"ר סימן ברכה והם אמרו שאין רואה בשמחתה. ומה שהם הזכירו יותר ל' ואינו מתאבל. כיון שרצו לומר העונש שא"ר בשמחתה. וכל מדותיו יתברך מדה כנגד מדה. לכן הזכירו הם יותר ואינו מתאבל. שעי"ז נדע שהעונש מדה כ"מ אבל כ"ז אינו מוכרח. ופי' א"ר סימן ברכה מאותה מלאכה הביא בס' א"ר בשם ס' תניא וז"ל כלו' מאותן מעות שמרויח באותה מלאכה. וז"ל התוס' בתענית שם. כל העושה כו' סי' ברכה כלומר באותה מלאכה שרגיל לעשות בתשעה באב א"ר סי' ברכה לעולם עכ"ל משמע מלשונם דאפי' עושה אחר כך מלאכה זו בשאר ימות השנה א"ר סי' ברכה גם ממלאכה שעשה בשאר ימות השנה: