מחצית השקל על אורח חיים תקנא:כח

(ס"ק כח) אם מותר לנחור כו'. דהיינו שצריך לעורותיהן. דוודאי משום איסור בל תשחית ליכא כיון דנהנה בעורותיהן דלא כב"ח. אלא בענין הבשר אי מותר למוכרו לגוי דעת המ"ב דאסור דה"ל עושה סחורה בנבלות וטרפות אלא צריך להשליך הבשר לכלבים. וט"ז שם השיגו דה"ל כנזדמן לו טרפה באקראי דרשאי למכרו. כיון דאין דעתו בנחירתו כדי למכור הבשר כ"א משום העור ע"ש. אם כן לעולם שרי אפילו חל ט"ב קודם יום ה':

ועסי' תקנ"ט ס"י. ר"ל דהיתר זה דוקא לאותן ב"א שאוכלים בשר במוצאי ט"ב. אבל להנוהגים שלא לאכול בשר אז. וודאי דאינו רשאי לשחוט בט"ב דלא גרע מן ר"ח עד התענית כ"כ שם מ"א וט"ז:

וכ"מ ממ"ש סעיף ד'. ס"ק ח"י שכתב בשם הב"ח דאם חל ט"ב ביום ה' מותר לכבס ביום ד' אחר חצות לכבוד שבת. כיון דלא אפשר ביום ה'. אלא שמ"א חולק עליו שם דהא אפשר ביום וי"ו משא"כ הכא דגם ביום וי"ו א"א מודה מ"א דמותר ביום ד':

ועססי' תצ"ז דהיכא דשכיח טרפות אם נטרפה לו בהמה בי"ט רשאי לטלטלה שלא תסריח דהתירו סופן משום תחלתן. דאם לא נתיר לו הטלטול לא ישחוט שיתירא פן תטרף וימנע משמחת י"ט. וה"ה הכא דאיכא למיחש להכי:

וסי' תקנ"ד סך"ג דהתירו בט"ב דבר האבוד. כ"ש בערב ט"ב כה"ג דהוי דבר האבוד אם תטרף ולא ימצא קונים:

שלא היו מקריבים כו' דטעם מניעת בשר משום מיעוט בשמחה. וגם משום דבי"ז בתמוז בטל התמיד. ושני הטעמים לא שייכים בבשר עוף ואף דמחמירים לאסור גם בשר עוף מכל מקום קיל הוא מבשר בהמה: