מחצית השקל על אורח חיים תקנא:טז

(ס"ק טז) לאחר כו' וא"צ התרה רש"ל בתשובה סי' נ"ד:

דדוקא גבי כו' דזה ראיית מהרש"ל דב"ש ס"ל בבקר יעמוד בשעת ק"ש ובערב יטה דכתיב בשכבך ובקומך בעי' דרך שכיבה ודרך קימה. וב"ה ס"ל דקורא כ"א כדרכו דכתיב בלכתך בדרך שאינו לא דרך קימה ולא דרך שכיבה. ובשכבך ובקומך ר"ל בזמן שכיבה ובזמן קימה ואר"ט פ"א אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים וא"ל כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה. הרי כיון דאפסק' הילכת' בש"ס כב"ה נגד ב"ש העושה כדברי ב"ש עושה שלא כדין. וכאן פליגי ר"מ ורשב"ג דר"מ דס"ל דאחר התענית מותר מיד ורשב"ג סבירא ליה דאסור לאחר התענית כל השבת ופסק רבא לקולא כר"מ א"כ העושה כרשב"ג עושה שלא כדין ולכן א"צ התר'. אבל הב"ח כתב דאין הנדון דהכא דומה להתם. דבשלמא בק"ש לב"ה ליכא שום סרך מצוה בהטי' כיון דלא דרש בשכבך ובקומך כדדרש ב"ש א"כ כשמטה א"ע בשעת ק"ש ע"כ נראה משום דס"ל כב"ש. וזה שלא כדין נגד הש"ס דפסק כב"ה. משא"כ הכא לענין ט"ב. דגם לר"מ אי מחמיר ואוסר ע"ע גם אחר התענית עביד שפיר דכדאי הוא בית אלהינו:

דהא מחמירים יותר חומרות ויש מתענים בעשירי. א"כ המחמירים אחר התענית אינו נראה דס"ל דהלכתא כרשב"ג נגד פסק רבא. אלא אע"ג דגם הוא ס"ל כרב' דקי"ל כר"מ מדינא מ"מ הוא רוצה להוסיף חומרא על עצמו. ובזה לא עביד שלא כדין:

ועוד נ"ל כיון דרשב"ג ס"ל כו' נהגו כרשב"ג כצ"ל. ואין כוונות מ"א בזה לישב קושית מהרש"ל אדרבא זו היא קושית מהרש"ל איך רשאי לפסוק כרשב"ג נגד פסק רבא. אלא גם מ"א מחזיק בתירוץ הב"ח. אלא שנראה מדברי הב"ח שאינו אלא חומרא בעלמא וא"כ אי ט"ו באב הוא קודם השבת רשאים לאכול בשר ביום ט"ו. כיון שהוא מימים שאין אומרים בו תחנון כדלעיל סי' קל"א. לזה כ' מ"א דמסתמא טעם המחמירים אף דמודים דמצד הדין שרי אחר התענית כדפסק רבא כר"מ. מ"מ מוסיפים חומרא כרבן שב"ג וכמ"ש הב"ח. וכיון דמחמירים כרשב"ג. ולרשב"ג דאסור מדינא ודאי דאפי' בט"ו באב אסור א"כ הם שמחמירים כרשב"ג גם להם אסור בט"ו. והיינו מן הסתם:

אבל אם נהגו לספר כו' ואין מחמירים רק לענין בשר ויין והיינו דלא כרשב"ג אין בכך כלום ואין לנו לחייבם כו':