מחצית השקל על אורח חיים תקכז:ג

(ס"ק ג) כבוש. פירש"י כו' ואזיל לטעמיה ר"ל דרש"י ס"ל דל"מ כבוש אלא בחומץ. הובא בטי"ד בב"י ר"ס ק"ה ע"ש:

בדבר לח אפי' במים דלא כרש"י עבב"י כו' אבל במליח כו' ר"ל דהרב"י כתב ליישב דברי הטור שלא העתיק דמערבים בכבוש. משום דס"ל דכבוש הוי אפי' במים. וכיון דקי"ל דגים קטנים מלוחים אין מערבים אא"כ נתבשלו ה"ה דאין מערבים בכבוש דהא מלוח היינו כבוש. ונדחה ברייתא דמערבים בכבוש מהלכה עכת"ד הרב"י:

וע"ז חולק מ"א דניהו דבמליח אין מערבים כמ"ש בש"ע אפי' דגים קטנים שהדיחן במים חמין כו' והן קולייס האוספני' כמ"ש הרב"י והם מלוחים לכן הדחתן במים חמין זהו בשולן. אבל אם לא הדיחן אין מערבים בהם. מ"מ בכבוש מערבים. דמליח גרע מכבוש. דהא אמרי' בחולין דף צ"ז מליח ה"ה כרותח דצלי וכבוש כמבושל. וא"ל ניהו דמליח לא הוי כמבושל מ"מ ה"ה כצלי. וכמו דמערבים בצלי ראוי להתיר לערב במלוח כמו דמערבים בכבוש לפי שהוא כמבושל. לזה י"ל דהא במשנה קתני דבעינן תבשיל וכן בברייתא אסמיך לה ר"א אקרא דכתיב את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו. מכאן אר"א אין אופים אלא על האפוי ואין מבשלים אלא על המבושל. ולא הוזכר לא במשנה וברייתא וקר' צלי כ"א בישול. ואעפ"כ יוצאים בצלי. דצלי בכלל בישול. דגם צלי מיקרי מבושל דכתיב ויבשלו את הפסח וכמ"ש התו' בחולין דף צ"ו ע"ב. אבל מליח ניהו דהוי כרותח דצלי מ"מ לא מצינו דנקרא מבושל. ואינו בכלל תבשיל המוזכר בקר' ומשנה וברייתא אולם בתשובת ה"ה חכם צבי סי' ק"ל הסכים עס הרב"י דמליח וכבוש דיניהם שוה ובדיעבד אם הניח ע"ת במליח או בכבוש יוצא. אבל לכתחלה אין לערב לא במליח ולא בכבוש. אא"כ הוא שעת הדחק מותר לכתחלה לערב בכבוש או מליח רק שלא יברך רק יאמר נוסח של ע"ת בדין יהא שרי כו':

כדי שיתנו כו'. דזהו שיעור כבישה בחומץ וציר:

עבי"ד סי' ק"ה דזהו דעת הרב"י שם. אבל הש"ך חולק וס"ל דוקא בציר סגי בשיעור זה. אבל בחומץ בעי' שיעור כבישה מעת לעת. ומ"א כ' לעיל סי' תמ"ז ס"ק כ"ח שיש חילוק בין חומץ יין חזק דסגי בשיעור כדי שיתנו מים כו' אבל בחומץ יין שאינו חזק או חומץ שכר בעי' מעת לעת: