מחצית השקל על אורח חיים תקכז:יא

(ס"ק יא) המערב כו' אעפ"י שמעלה לה מזונות הן אם נותן לה מעות והיא לוקחת לעצמה לחם ובשר וכל צורכי אכילה ממעות שנותן לה הבעל. ובין שהבעל נותן לה קמח ובשר וצורכי אכילה יהיא מבשלת לעצמה ואוכל' בפני עצמה. כיון שאינה אוכלת מתבשילי בעלה צריכה לערב לעצמה ואינה יוצאת בעירוב בעלה. וג"כ מטעם המבואר בס"ק ח' כיון דנתן ר"א טעם לע"ת שיהיה נראה שלא הותר לבשל ביו"ט לצורך שבת. כ"א ע"י הואיל שהתחיל לבשל לצורך שבת מעי"ט. ואיך שייך לומר לגבי אשה שאוכלת לעצמה ואינה אוכלת מתבשילי בעלה. שהע"ת שהונח הוי לגבי האשה שהתחיל' לבשל לצורך שבת מעי"ט דהיינו העירוב תבשילין הא הוא אינה רשאי לאכול מן העירוב תבשילין. אבל ודאי שאר בני בית האוכלים על שלחן בעל הבית אע"ג שלפעמים מבשלין תבשיל א' משלהם ולא משל בע"ה מ"מ יכולים לסמוך על ע"ת דהא עכ"פ יכולים לאכול מן הע"ת דהא אוכלים משל בע"הב וא"כ לגביהו שפיר הוי ע"ת כהתחלה לבשל לצורך שבת מעי"ט:

ול"ד לע"ח. שכתוב בסי' ש"ע סעיף ו' דאשה המקבל' פרס מבעלה אינה אוסרת וא"צ ע"ח לעצמה. וכ"ה בסי' שס"ו סעי' י' וע"ש במ"א ס"ק י"ח. בעד האלמנות. אורחא דמילתא נקט שהאלמנות אין להם דירה בפני עצמו ודרין אצל אחרים. מ"מ אין יכולים לסמוך על ע"ת של בע"הב לפי שאין אוכלים משל בעה"ב וכנ"ל לכן באינ' יודעת מזכה להם בעה"ב הע"ת ומניח ע"ת גם בשבילן. אבל היודעות צריכות לערב לעצמן. ואין יכולים לסמוך על מה שזיכה להם כמ"ש בסעיף ז':