מחצית השקל על אורח חיים תקיח:ח

(ס"ק ח) מסוכנ' ולמאן דשרי כו' במס' ביצה דף כ"ז ע"ב תנן מעשה ששאלו לר"ש על בהמה שמתה בי"ט ועל החלה שנטמאת ושאל בבה"מ והשיבוהו לא יזיזו ממקומן ודייק הש"ס בהמה דומיא דחלה. מה חלה דקדושה. אף בהמה דקדושה ולכן אסור לטלטלה דאפי' לכלבים לא חזי דאין פודין קדשים להאכילן לכלבים. אבל בהמה דחולין שרי דחזיא לכלבים ואע"ג דנתנבלה בי"ט ע"כ כר"ש אתיא דלית ליה מוקצה. ופריך הניחא למר בריה דר"י משמיה דרבא דאמר חולק היה ר"ש על ר' יודא ומתיר אפי' בבריאה שמתה א"ש מתני' כר"ש. אלא למר ב"א משמיה דרבא דאמר מודה ר"ש בבריאה מעי"ט שמתה בי"ט שאסורה. א"כ מתני' דלא כמאן. ומשני במסוכנת ודברי הכל. כך הוא גרסת הרי"ף. ופי' ג' חלוקים יש. מסוכנת מעי"ט שמתה בי"ט אפי' ר' יודא מודה דשרי ובריאה שמתה ר"ש מודה שאסורה. ובחולי שאין בו סכנה מעי"ט בזה פליגי ר"י ור"ש ולכן מוקי מתני' במסוכנת ואתיא כדברי הכל דאפי' ר"י מודה דמותרת:

ולכן הרב"י דפסק ר"ס תל"ה בי"ט כר' יודא לכן אסר כאן אפי' בחולה אם לא במסוכנת דאפי' ר"י מודה דשריא. ומ"ש מ"א דלרמ"א שהביא ר"ס תצ"ה די"א דפוסקיס גם ביו"ט כר"ש. א"כ אפילו בריאה שרי. היינו משום שכ' הרב"י בחבורו' הארוך בסי' שכ"ד כיון דמילי דרבנן נינהו אזלינן לקולא וקי"ל כמ"ך דאפי' בבריאה שמתה פליג ר"ש ומתיר: