מחצית השקל על אורח חיים תקיח:יד

(ס"ק יד) בית כו' מדכתב סתם כו' בביצה דף ל"א ע"ב תנן בית שהוא מלא פירות ונפחת הדופן ביו"ט. נוטל פירות ממקום הפחת. רמ"א פוחת לכתחלה ונוטל ופריך לר"מ למה מתיר להיות פוחת והא סתר אהלא ומשני דמיירי שמחיצה הית' על ידי לבנים שהיו סדורים זה על גב זה בלי חיבור טיט ביניהם. דכה"ג ס"ל דלא הוי סתירת אהל. ונחלקו הפוסקים לדעת קצת גם תנא קמא דמתיר אם נפחת ממילא ליטול הפירות. לא התיר אלא במחיצה גרוע כי האי גוונא ע"י לבנים כנ"ל דאי הוי מחיצה גמורה דאיכא סתירה גמורה אם פוחת. אם כן אפי' נפחת ממילא מ"מ הפירות מוקצים. דהא אי לאו דנפחת לא היה אפשר ליטול הפירו' וי"א ס"ל דלת"ק אפי' מחיצה גמורה שנפחתה מותר ליטול הפירות ואין בהם משום מוקצה וכמ"ש מ"א אח"ז:

ול"נ דאף הרז"ה מודה בזה. ר"ל אפי' מוקצ' מ' איסור דרבנן הוי מוקצה. כמ"ש לעיל בס"ק שלפני זה. דהא סכה רעועה אין בסתירת' כ"א איסור דרבנן ואפי' הכי לר"י אסור. ופסק הרז"ה כר"י:

אלא ס"ל כו' דהרז"ה גם הוא ס"ל סברת הר"ן הנ"ל כיון דאין הפירות מוקצים מחמת עצמן כו'. אלא דלא רצה לסמוך על סברא זו גרידה אלא בצירוף דאינו אלא מוקצה מחמת איסור דרבנן:

ולפי מ"ש בש"ע ר"ל כדעת הר"ן דאפילו היכי דהוי מחיצ' גמור' ומוקצים הפירות מחמת איסור תורה מ"מ אם נפחת מותרים הפירות כיון דאין הפירות מוקצה מחמת עצמן:

ומ"מ אם עשה הנכרי לצורך ישראל כו'. ואפי' היו הפירות של גוי. מ"מ מוקצה דמחובר אפילו של גוי אסור וכן אסור אפי' לר"ש וכמ"ש ר"ס תקט"ו בשם רש"י:

ובימי הפסח כו'. אורחא דמילתא נקט דאז דרכן לפותחן:

אם יודע בודאי כו'. ואם הביאו דורון או למכור. כתב מ"א סי' תקט"ו ס"ק י"א וי"ב הוי כודאי שפתחן היום כדי להביא מן המשובח. וכן מסתמא פתחן בשביל ישראל שהובא לו הדורון. ובהבי' למכור הביא בשביל הרוב. ואם רוב הלוקחים גוים מותר ואם רוב הלוקחים ישראלים או מחצה על מחצה אסור ע"ש: