מחצית השקל על אורח חיים תקטז:ב

(ס"ק ב) בשורה כו' ונ"ל דאפי' בחצר אסור. ולכאורה הטעם דכ"ד שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור והקשה בס' תוס' שבת בסי' ש"ה סעיף י"א כ' ופוקק זוג שבצווארה של בהמה ומטייל עמה בחצר. אבל לא בר"ה דמחזי כמוליכה למוכרה בשוק והא דהותר בחצר אע"ג דכ"ד כו' אפי' בחדרי חדרים אסור כבר תי' מ"א בסי' ש"א ס"ק נ"ו ע"ש. וא"כ קשה מ"ש הכא דאוסר אפי' בחצר דהא הכא ובסי' ש"ה טעם אחד לשניהם. ולענ"ד י"ל דרש"י כ' אהא דלא יעשנה כשורה וז"ל שלא ישלח הדורון ע"י אנשים הרבה דאוושא מילתא ונראה כמוליכם למכור בשוק עכ"ל ולכן ס"ל למ"א כיון דבשורה אוושא מלתא ראוי לאסור אפי' בחצר ודומה קצת למ"ש מ"א בסי' ש"ה הא דבעינן דוקא פקוק. אבל אם לא פקק אפי' בחצר אסור. כ' רש"י הטעם מפני שמוליד קול והקשה מ"א הא בעי' דוקא קול של שיר תי' וז"ל כשיתקשקש וישמיע קול מחזי כמאן דאזיל לחנג' (היינו למוכרה) הרי דאפי' בחצר אם משמיע קול דנשמע בחוץ יש לחוש שיחשדוהו שמוליכה למכור ה"ה הכא דאוושא מילתא י"ל כן דאסור אפילו בחצר: