מחצית השקל על אורח חיים תקטו:ח

(ס"ק ח) בי"ט כו' אף ע"ג דב' קדושות הן. ואם כן הרב"י דפסק כרש"י להקל בי"ט שני מטעם ממ"נ. אם כן גם בי"ט הסמוך לשבת היה ראוי להתיר אף על גב דלא שייך ממ"נ. מכל מקום כיון דשתי קדושות הן די אם ימתין במוצאי י"ט לשבת או איפכא כ"ש. ואף על גב דמכל מקום בשבת אחר י"ט או איפכא אף על גב שהמתין כ"ש מכל מקום הוי נהנה ממלאכת יום טוב דהא בשבת שאחר יום טוב או איפכא לא היה אפשר לעשותו בעצמו. אם כן גם בשני יום טוב של גליות דמותר לרש"י בליל יום שני אחר כ"ש. מטעם ממ"נ גם כן קשיא כה"ג דמאי מהני שהמתין כ"ש הא ביום טוב שני א"א לעשותו בעצמו. ואפ"ה מותר לרש"י וה"ה ביום טוב ושבת הסמוכים אין אומרים שתי קדושות הן היה ראוי להתיד וכן מבואר בש"ס בביצה דף ד' ע"א לענין ביצה שנולדה בי"ט הסמוך לשבת ע"ש:

משום הכנה כיון דביומו אסור אם מתירים ביום שני הרי הוכן מי"ט לשבת או איפכא. כיון דלא הכין לעצמו ביום שהובא והכנה זו מדרבנן. מטעם שכתב מ"א סי' תקי"ג ס"ק ט"ו דמדאורייתא אפי' בראשון שרי וא"כ לעצמו הכין ע"ש:

סי' תק"ז סעיף ב' ס"ק ד':

אבל דגים כו' כמ"ש ס"ס תקי"ג. דכתב מהרש"ל דאפרוח שנולד בשבת שאסור בי"ט שאחריו מטעם הכנה. דלא הוי הכנה גמורה כמו ביצה. משום דהיה בעולם וה"ה דגים וע"ש במ"ש אבל פירות הנתלשים הוי כמו עצים שנשרו שכתב מהרש"ל דמיקרי הכנה דאורייתא וכמ"ש מ"א בשמו סי' תק"ז. ומ"ש מ"א פירות הנתלשים אין נאכלים חיין. דאם נתלשו בי"ט מודה מהרש"ל דלא הוי רק הכנה דרבנן. דהא מן התורה י"ט לעצמו הכין דהא מן התורה מותרין ביו"ט משא"כ בשבת דמן התורה אסורין בשבת דהא א"א לבשלם וא"כ מן התורה לא הכין שבת לעצמו ומה"ט בעי' נמי שאין נאכלין חיין דאי נאכלין חיין עדיין שבת הכין לעצמו מן התורה דהא אפשר לאכלן מן התורה חיין: