מחצית השקל על אורח חיים תקטו:ו

(ס"ק ו) להקל כו פי' כשאותו אחר כו' דברי רמ"א שהקיל לכבוד אורחים הם דברי מהרא"י בת"ה. והבין הרב"י דמתיר אפילו' למי שהובא בשבילו אם הכניס אורחים. ע"ז הקשה הרב"י דניהו דסמך להקל לכבור אורחים על רוב הפוסקים שחולקים על פמ"ק וס"ל דלר"ת מותר לאחרים שלא הובא בשבילם מ"מ אורחים הסמוכים על שלחנו דין בני ביתו יש להם. וכמו שאסורי' למי שהובא בשבילם. ה"ה דאסור לבני ביתו ולאורחים הסמוכים על שלחנו וכמ"ש סעיף ה' ותי' הרב"י וז"ל דוקא בני ביתו הסמוכים תדיר על שלחנו דגם בשבילם הובא אבל אם זימן אורחים דרך מקרה כיון דאין תדירי' לאכול על שלחנו כאחרים דמיין דמסתמא לא הובא בשבילם ואפשר לחלק בענין אחר ולומר דאורחים נמי חשובים בבני ביתו וכל מה שאסור לבעל הבית אסור גם להם. מיהו ה"מ כשזמנם קודם שהביאו לו דורון דא"ל אדעתא דידהו אתי. אבל אם זמנם אחר שהביאו לו דורון ל"ל אדעתא דידהו אתי. כשהתיר מהרא"י היינו כשזמנם אחר שהביאו לו דורון כו' וראשון נראה עיקר עד כאן לשונו הרב"י אבל מהרש"ל וב"ח ומ"א לא ניחא להו לפרש דברי מהרי"א כמ"ש הרב"י וכדי ליישב קושית הרב"י פי' כשאותו אחר הזמין אחרי' ר"ל מי שלא הובא בשבילו ניהו דמחמרינן כסמ"ק ואסור לדידי' מ"מ אם מי שלא הובא בשבילו הזמין אורחים מקילינן לכבוד אורחים וסמכי' אפוסקים שחלקו על סמ"ק וס"ל דלר"ת מותר לאחרים שלא הובא בשבילם:

ומ"מ אפשר כו' ר"ל ניהו דכוונת מהרא"י משמע למ"א כמ"ש מהרש"ל וב"ח דלא כהרב"י מ"מ י"ל דדין של הרב"י אמת מסבר' דאם הזמין אורחים אחר שהובא לו הדורון מותר וכתירוץ שני של הרב"י (אף דהרב"י כ' דראשון נראה עיקר היינו ליישב דברי מהרא"י נראה להדב"י יותר תי' א' דלתי' ב' צ"ל דמהרא"י מיידי דוקא בהזמין אחר שהובא לו דורון. והא מהרא"י סתם דבריו אבל מ"א שהסכים למהרש"ל וב"ח בכוונות מהרא"י אלא מסברא מסכים לדברי הרב"י מסתבר למ"א יותר כתי' השני) במהרי"ל נסתפק כו' היינו אם י"ל כתי' א' של הרב"י הנ"ל כיון דאין סמוכים על שלחנו תדיר אין חשובים כב"ב:

וז"ל הרדב"ז כו' זימן אורחים במקרה כו' ומדסתם דבריו משמע אפי' זימנם אחר שהובא לו הדורון מ"מ אסור:

ול"נ כו' דסמכי' אסבר' קמיית'. ולפ"ז אפי' הובא הדורון קודם שזימנם מ"מ מותר לאורחים משום כבור אורחים. דהא לדעה קמיית' אפי' לדידיה שרי אחר שהמתין כ"ש. וניהו לדידי' וכן לבני ביתו ממש מחמירים כר"ת לאסור גם ביום שני. מ"מ אורחי' דלאו בני ביתו ממש הם וגם גדול כבוד הבריות סמכי' אדע' קמיית' להתיר מיו"ט א' בכ"ש. ועסי' של"ג ד"ל הא דכ' מ"א דוקא שהזמין אורחים שאין מבני העיר הזאת ה"ט דכ' רמ"א סי' של"ג דכל שבות שהותר לצורך מצוה הותר ג"כ לכבוד אורחים וכ' שם רמ"א דוקא אורחים שאינן מעיר הזאת ע"ש. וה"ה הכא:

עסי' קס"ח דמקילינן כה"ג לענין פת של גוי אם בעל הבית נזהר והאורח אינו נזהר ע"ש ואפשר דאף הרדב"ז כו' ר"ל דרדב"ז מיירי בי"ט א' דלכ"ע אסור לבע"ה שהובא בשבילו וא"ל א"כ למה היקל רדב"ז כשהזמינם במקרה לאכול בביתם הא ביום א' אסור לאחרים לדש"י ודאי וגם לר"ת לדעת סמ"ק ע"ז כתב מ"א דרדב"ז מיירי שלא היה בו חשש מחובר וצידה כ"א שהובא מח"ל וכה"ג לכ"ע מותר לאחרים שלא הובא בשבילם וכמ"ש סעיף ה' אבל לבני ביתו אסורי' כמו לדידיה לכן חילק באורחים בין דרך מקרה ובין סמוכים ע"ש ובין בביתם לבבית בע"ה:

הט"ז הקיל יותר דאפי' לא הזמין אורחים אלא שיש לבע"ה צורך גדול בדבר מתירים במוצאי י"ט א' לאחר כ"ש וסומכים על דעת רש"י. ומ"מ לדעת מ"א התיר לאורחים דסמכי' אדעה קמייתא וא"כ אפי' הובא הדורון לאחר שהזמינם מותר ולעיל כ' וז"ל מ"מ אפשר שגם דעת הרב"י אמת כו' ולא הקיל כי אם בזימנם אחר שהובא הדורון. אין זו סתירה דלעיל כתב דלדעת מהרא"י דלא רצה לסמוך ע"ד רש"י לחודי' וכאן כתב מ"א סברא דנפשיה להקל יותר ממה שהקיל מהרא"י: