מחצית השקל על אורח חיים תקיד:ח

(ס"ק ח) דהיינו כו'. שלא ידלק צד השני אסור משום מתקן מנא. וכמ"ש סעיף ח' והוא שיהי' צריך לשתיהן:

ובט"ז הקש' דאיך אפשר שיחתוך ע"י האור ולא ידליק חלק השני אם לא יכבנ'. ובס' ח"מ כתב דמשכחת לה שמהבהב מעט מעט עד שינתק חלק א' מחבירו ולא ידלקו ע"ש:

אבל הכא שאינו מכוין אלא לקצר' כו' וכ' ע"ז בס' ח"מ הא מ"מ הוי פסיק רישיה. ולענ"ד לק"מ לפמ"ש מ"א לעיל בסי' ש"ח ס"ק ל"ו בשם המ"מ על עניין עשיית כלי וז"ל ירא' כל שאינו מתכוין אין ראוי לומר פסיק רישיה הוא ולחייב מפני כשהוא מתכוין עושה מלאכה וכשאינו מתכוין אינו עושה מלאכ' כלל שהרי אינו דוצה לעשות ממנו כלי. דומה לקטימת קיסם שכל שאינו קוטמו לחצוץ בו שיניו פטור. שכל שהוא מפני תיקון כלי מי שאינו מתקנו פטור. אפילו לר"י דמחייב בדבר שאינו מתכוין עכ"ל ומשמע שם דאפילו איסור דרבנן ליכא וה"ה הכא. והא דאסור ע"י כלי משום תיקון מנא כמ"ש מ"א ס"ק ט' צ"ל כיון דדרכו ע"י כלי החמירו ועיין במ"א ס"ק כ':

ולדעת זה כו'. לא קאי על מ"ש לפני זה שרמ"א חולק על יש"ש אלא ענין בפני עצמו וקאי על דברי ש"ע. ור"ל לדעת זה היינו לדעת היש מתירים שכ' רמ"א שלא תטעה שכוונת רמ"א להוסיף ע"ד המחבר שמתיר ליתן סביביו דבר המונע מלישרוף הוסיף רמ"א דגם מותר לחתכה באור. אבל מודה רמ"א דבעי' ליתן סביביו דוקא קודם הדלק' לזה כ' מ"א דליתא. דדעת הי"מ שכ' דמ"א הוא דעת התוס' דס"ל דאיסור מסתפק הוא משום דמכהה אורה. ולדידהו אפילו כשהוא דולק מותר לחתכ' באור כ"ש ליתן סביביו דבר המונעו לישרוף אכילו כשהוא דולק:

ועמש"ל דאף לסברא קמייתא דהיינו הרא"ש דהמחבר פסק כוותיה. ניהו דלהרא"ש כשהוא דולק אסור לחתוך ממנו ע"י האור מ"מ ליתן סביביו דבר המונעו מלישרף מותר אפילו כשהוא דולק כיון דאינו נוטל מדבר הדולק מותר. דלא כהבנת הרב"י דברי הרא"ש כנ"ל ס"ק ז':