מחצית השקל על אורח חיים תקיד:ז

(ס"ק ז) קודם כו' דהרא"ש כ' כו' אהא דתניא במס' ביצה דף כ"ב המסתפק משמן שבנר בשעה שדולק חייב משום מכבה ע"ז דברי הרא"ש אמורים וכמ"ש לעיל בס"ק ה' דבריו ודברי התוס' ע"ש:

ולכן אסור כו'. זה דברי הרב"י שהבין שמחלק הרא"ש בין מסתפק מן השמן ובין גרם כיבוי דעושין מחיצה בפני הדלקה. דבעושה מחיצה אינו עושה דבר בגוף דבר הדולק ולכן שרי משא"כ במסתפק מן השמן עושה דבר בגוף דבר הדולק לכן אסור לכן הרב"י שפוסק כהרא"ש כתב דאם חס על הנר כו' צריך ליתן קודם שידליקנו אבל אם כבר דולק אסור כיון דעושה מעשה בגוף דבר הדולק:

וצ"ע מ"ש מטלית כו' לדעת הבנת הרב"י דברי הרא"ש הא בטלית גם כן עושה מעשה בגוף דבר הדולק:

דהא הרא"ש ס"ל כו' דאל"כ לא הוי קשה כלום מגרם כיבוי. ולפי הבנה הפשוטה בכוונת מ"א ע"כ הרא"ש חולק על המרדכי שהביא רמ"א בסי' של"ד וס"ל להרא"ש אפילו במקום דליכא הפסד גרם כיבוי שרי דאל"כ מאי קשיא ליה מעיקרא אהא דמסתפק חייב משום מכבה הא גרם כיבוי מותר. הא גרם כיבוי לא הותר אלא במקום פסידא ובמסתפק ליכא פסידא אם לא יסתפק. וכן הבין בס' חמד משה וכ' ע"ז וז"ל ולענ"ד אין כאן מקצת קושיא דמ"מ הקשה הרא"ש שפיר דאי אסרי רבנן בשאין פסידא היינו מדרבנן הוא דאסור ואין בו חיוב חטאת דאי היה בזה חיוב חטאת לא היו מתירים במקום פסידא וכיון שכן מ"ט קאמר והמסתפק ממנו חייב חטאת כו' לכן נראה דברי הרב"י עיקר כו' עכ"ל. ולענ"ד לא נתכוין מ"א על קושיא א' של הרא"ש אלא על קושיא ב' דדחה טעם התו' שכתב דמה"ט במסתפק חייב משום דמכבה האש שמיד שנוטל מן השמן מכהה אורה. וע"ז הקשה הרא"ש דלפ"ז תיקשי מתני' לא יקוב אדם שפופרת כו' וכמ"ש לעיל ס"ק ה'. ומאי קושיא דילמא לעולם במסתפק חייב כמ"ש התוס' דמכהה אורה ובשפופרת דאינו מכהה אורה מ"מ אסור משום גרם כיבוי ואע"ג דגרם כיבוי מותר היינו במקום פסידא דוקא. והא בהאי דשפופרת לא קתני חייב אלא לשון אסור ושפיר י"ל מדרבנן ומשום גרם כיבוי. וא"ל לפ"ז למה אסרו בשפופרת משום שמא יסתפק הא הוי כעין גזרה לגזרה. חדא שמא יסתפק ואפילו אם יסתפק ליכא כ"א איסור דרבנן דהא גרם כיבוי במקום פסידא מותר כנ"ל. ז"א דהא בלא"ה הביא מ"א סס"ק ז' בשם הע"ש שהקשה לדידן דקי"ל כר"ש דמלאכה שא"צ לגופה פטור ולא הוי רק איסור דרבנן לכן במכבה אינו חייב אלא כשמכבה לעשות פחמין או כדי להבהבה וא"כ למה גזרינן שמא יסתפק הא אפילו מסתפק ליכא כ"א איסורא דרבנן והוי גזרה לגזרה. ותי' מ"א דכמה פעמים גזרו גזרה לגזרה וכולה חדא גזרה. א"כ ה"ה הכא וא"ל דהכא גרע דהוי ג' גזירות חדא שמא יסתפק וגם אי יסתפק לא הוי רק גרם דאין אסור כ"א מדרבנן. וגם אי מכבה ממש ליכא כ"א איסור דרבנן דהוי מלאכה שאצ"ל. ז"א דע"כ לא הקשה הע"ש קושייתו כ"א לדידן דקיי"ל כר"ש דמלאכה שאצ"ל פטור וקי"ל כמתני' דשפופרת אבל על המשנה לק"מ די"ל דאתיא כר' יודא דס"ל מלאכה שאצ"ל חייב. ואע"ג דר"י פליג בסיפא ומתיר דלא גזרינן שמא יסתפק א"כ ע"כ רישא לאו ר"י. גם זה ליתא דע"כ לא פליג ת"ק עם ר"י אלא אם גזרינן שמא יסתפק אבל גם ת"ק מודה דמלאכה שאצ"ל חיב כר"י ואם כן לפ"ז גם אי נאמר דגרם כבוי דשפופרת ליכא כ"א איסור דרבנן מ"מ גזרינן שמא יסתפק דליכא כ"א שני גזירות וכה"ג גזרינן הכא. אבל כשנותן דבר חוצה לה אפילו מדביקו לנר ממש אפילו כשדולק מ"מ מותר כיון שאינו נוטל דבר מנר הדולק. וכ"מ שם מלשונו שכתב והממעט מא' מהן כו' כמ"ש לעיל לשונו. משמע דהאיסור הוא הואיל וממעט דהיינו שנוטל ממנו ובזה תלוי האיסור. ומ"ש תחלת דבריו היינו כשאינו נוגע כו' הוא לאו דוקא דאפילו היה נוגע כיון שאינו נוטל דבר מותר אלא דהאמת נקט דשם בהאי דעושין מחיצה בפני הדליקה אינו נוגע כו':

ומלשון הטור שכתב נר של שעוה שרוצה להדליקה בי"ט כו' יוכל ליתן סביביו דבר המונע כו' ומדלא כתב קודם שידליקנה משמע דאפילו אחר שהדליקה מותר ליתן סביביו דבר המונע דאין ההיתר והאיסור תליא בזה כ"א במה שאינו נוטל דבר מן דבר הדולק. ומ"ש הטור שרוצה להדליקה דמיניה דייק הרב"י דדוקא קודם הדלקה שרי לא חס מ"א להאי דיוקא די"ל כמ"ש הב"ח דהטור אורחא דמילתא נקט דסתמא עושה כן קודם הדלקה אבל אין ההיתר תליא בזה. דאי ההיתר תליא בזה הו"ל לפרש להדיא ולכתוב קודם שידליקנה. ועיין בב"ח וביש"ש:

שלא היה מוקצה בין השמשות. דהא מיירי השתא שהדליקו בי"ט. וקיי"ל בסי' ש"י אין מוקצה לחצי שבת ע"ש:

ועוד שהיה יכול כו'. ר"ל אפילו הודלק מעי"ט מ"מ אינו מוקצה לשיטת מ"א דחולק על הרב"י וס"ל דאפילו דולק יוכל ליתן סביביו דבר המונע מלדלוק:

שהודלק בי"ט. פי' שהודלק לכבוד יו"ט ועי"ז הוקצה למצותו. אבל עכ"פ מיירי שהודלק מעי"ט דאלת"ה לא היה ב"ה מוקצה. ואם כן אין מוקצה לחצי שבת וכמו שסיים מ"א הטעם לאסור משום דקיי"ל מיגו דאתקצאי לב"ה כו'. אסור ליהנות ממנו ולאכלו. אבל הטלטול ודאי מותר. חדא דאפילו בשעה שדולק לא הוקצה מטלטול דהא בי"ט מותר לטלטל נר הדולק וגם אפילו בשבת מותר לטלטל שמן המטפטף לר"ש דלא שייך בטלטול הוקצה למצותו שאין ביטול מצוה במה שמטלטלו ע"ש:

אחר שכבה כדאמר הש"ס שם אין מוקצ' לר"ש אלא בשמן שבנר בשעה שהוא דולק:

בד"ה שבנר כו' אי מהני תנאי וגם מ"ש לחלק בין נר שבת לנר חנוכה מ"ש הע"ש כו' כבר נתבאר לעיל:

כולי חדא גזרה כו' והתוספ' ס"פ כירה כתבו בד"ה מפני כו' ואע"ג דבאות' כיבוי ליכא חיוב חטאת לר"ש דמלאכ' שאצ"ל היא כו' ואע"ג דהוי גזרה לגזיר' כו' עכ"ל: