מחצית השקל על אורח חיים תקיא:י

(ס"ק י) למתקן משמע מלשונו כ' דהרי"ף כתב לעשן הפירות כדי להכשירן לאכילה. וכן הרמב"ם כתב מותר לעשן תחת הפירות כדי שיוכשרו לאכילה. וכתב ע"ז הרב"י ע"פ הטעם שכתב הר"ן והוא מ"ש המ"א בס"ק זה דליכא משום כיבוי ואוליד ריח כמו בשרא אגומרי עכ"ל הרי"ף ורמב"ם שכתב להכשירן לאכילה. ע"כ לאו דוקא דלשון זה משמע דוקא שקודם העישון אין ראוים לאכילה הוא דשרי אבל אם היו קודם העישון ג"כ ראוי לאכילה והעישון אינו גורם אלא שמתעלים ומתמתקים יותר אסור ז"א לפי טעם הר"ן. דהא בבשרא אגומר' ג"כ היה אפשר לצלותו בשפוד. ואפ"ה מותר לצלותו אגומרי דניחא ליה יותר בצלי ע"ג גחלים ומותר כיון דאין איסור כלל לא מכבה ולא מבעיר ולא מוליד ריח עכת"ד ב"י. ולכן שנה בש"ע וכתב למתקן לאכילה וכ"ה לשון הטור להורות דאפי' ראויה לאכילה גם קודם העישון שרי:

עיין סי' תק"ז סעיף ד' ר"ל זהו טעם הרמב"ן דס"ל דבשרא אגומרא לא מיקרי א"נ כיון דאפשר לצלותו בשפוד. ואפ"ה מותר דלא עביד מלאכה כלל. וה"ה עישון פירות לאו אוכל נפש הוא ואפי' הכי מותר דלא עביד מלאכה כמו בשרא אגומרי:

ולפ"ז תחלת ההבערה ע"כ לא היה לצורך עישון פירות כ"א לצורך בישול. וכמ"ש לעיל סי' תק"י סק"ז ע"ש. אמנם בסי' תק"ז במ"א ס"ק ט' כ' מ"א דהרב"י ס"ל כשיטת רש"י דבין עישון פירות ובין בישרא אגומרי מיקרי אוכל נפש ממש ע"ש ולפ"ז אפי' לעשות תחלת ההבערה לצורך עישון פירות ג"כ מותר: