מחצית השקל על אורח חיים תקט:י

(ס"ק י) מותר כו' סגי ליה בליבון קל כו'. לכן אינו ניכר שעושה להכשיר אלא כדי לאפות דג"כ צריך להרתיחו שיעור זה וכמ"ש מ"א בס"ק שאח"ז:

ובש"ך דבש"ע שם כתב מחבת שמטגנים אף על פי שלענין חמץ בפסח סגי בהגעלה (דהיינו לדעה א' שמביא המחבר בא"ח סי' תנ"א סעיף י"א אבל דעת י"א שם וכ"כ רמ"א שכן המנהג ללבנו. אבל סגי בליבון קל שקש נשרף כו'). לענין שאר איסורים צריכים ליבון (והיינו ליבון גמור) וכתב הש"ך דמשמע מדברי הרב"י ולבוש שהחילוק ביניהם. דחמץ דהתירא בלע לכן סגי בליבון קל. ולפי זה גם במחבת של בשר אם בא להכשירו לבשל בה חלב או איפכא סגי ג"כ בליבון קל. כיון דהתירא בלע. אבל בתשו' מ"ע כת' חילוק אחר דדוקא מחבת של איסור והיינו מחבת של גוי שנבלע בה האיסור ע"י האור בלי אמצעי של היתר. דאף על גב דמטגן הדבר ע"י חלב או שומן או קרבי דגים והטיגון מסייע להבליע. הא כל אותן הטיגונים הם גם כן אסורים מצד עצמן. אם כן הדבר שמטגן והטיגונים שהם אסורים נבלעים ע"י האור לבד לכן צריך ליבון גמור דכבולעו כך פולטו וכמו שכתב כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש משא"כ מחבת חמץ ניהו דטיגנו בה חמץ גמור דהיינו עיסת חמץ. מ"מ כיון שטגנו בשומן או בחלב או חמאה וכדומה ודברים הללו אין בהם איסור חמץ מצד עצמן ונקראים לענין חמץ דברים המותרים. אם כן טעם עיסת חמץ לא נבלעת במחבת ע"י האור לבד כ"א בצירוף הדברים שטיגנו בה. ולכן סגי בהגעלה (או ליבון קל) וכמו כל דבר שבלע ע"י רותחים דסגי בהגעלה. כיון שלא בלע ע"י האור כ"א בצירוף המים המותרים וכתשמישו כך הכשרו. ולפ"ז גם במחבת בשר שבא להכשירו לצורך חלב או איפכא צריך ליבון גמור דהא לא הי' אמצעי של היתר ונבלע ע"י האור לבד וכן הסכים הפר"ח שם עם תשו' מ"ע ולפ"ז אסור ללבן בי"ט כלי שאפו בו פלא"דן כו' כיון דצריך ליבון גמור כמו בבלוע מנבלה: