מחצית השקל על אורח חיים תקג:ב

(ס"ק ב) אבל כו' אפילו כו' מפני שהתבשיל כו'. דע דבדף י"ז ע"א תניא ממלאה אשה קדרה בשר אע"פ שא"צ אלא לחתיכה א' ממלא נחתום חביות של מים כו' אבל לאפות אינו אופה אלא מה שצריך לו. רשב"א אימר ממלאה אשה תנור פת אעפ"י שא"צ אלא לככר א' מפני שהפת נאפת יפה בזמן שהתנור מלא. אמר רבא הלכה כרשב"א ופי' רש"י הטעם לת"ק דמתיר למלא אשה קדרה כו' דבחד טרחא סגי. וכן בנחתום לגבי מילוי עכ"ל והבין הרב"י מדעת רש"י דבקדרה אינו חשוב תיקון אם ממלאה הקדרה. דדוקא גבי תנור שנאפת יפה חשיב תיקין. ולכן הצריך לטעם דחד טרחא. והרשב"א וכן הטור כ' הטעם גם במילוי הקדרה משום תיקון התבשיל. וכתב הרב"י דנ"מ בין שני הטעמים דלרש"י אם כבר העמיד הקדרה על האש אסור להוסיף דאיכא טרחא יתירה:

אבל לרשב"א גם כה"ג מותר. ופסק. הרב"י כהרשב"א וטור ולכן כתב מ"א אפילו לאחר שהניחה כו'. אלא שהאחרונים חלקו על הרב"י וס"ל דאין מחלוקת בין רש"י לרשב"א. דע"כ לא הוצרך ליתן טעם דחד טרחא אלא לת"ק דאינו מתיר משום דמה שצריך מתקן ע"י התוס'. דהא אסור לאפות יותר ממה שצריך. אבל לדידן דקי"ל כרשב"א דמתיר בפת משום תיקין. מודה רש"י דגם בקדירה י"ל משום תיקון ואפילו כבר הקדרה אצל האש מותר להוסיף ואף על גב דהוי טרחא יתירה משום התוספות וכתב בספר א"ר בשם מהרי"ל דוקא בבישול אבל לא בצלי ע"כ:

ר"ל צלי קדר דליכא רוטב:

וכתב הטור דמותר לו' בפירש כו' וז"ל ונראה שהוא מותר. כיון דטעם ההיתר מפני שהתוספות גורם טעם בתבשיל. אם כן אפילו פירשה בפי'. נמי מותר עכ"ל הטור:

וכ"מ בב"ח ועיין סי תקי"ב ס"א ר"ל זה ראיית הב"ח ובזה נתן טעם לדעת האיסרים לו' שעושה צורך יום טוב שני. דהב"ח הביא בשם מרדכי הארוך. שהקשה הא דאסרינן לזמן גוי ביום טוב. גזרה שמא ירבה בשבילו כמבואר סי' תקי"ב סעיף א':

ומה בכך אם ירבה בשבילו. הא קי"ל ממלאה אשה קדרה בשר כו'. וי"ל דהתם אלו היה כרסו מחזיק הכל ראוי לו. ע"כ מותר לאפות ולבשל בבת אחת יותר מצרכו. אבל לאפות ולבשל להדיא לצורך גוי אסור כו'. וכ' ע"ז הב"ח ולפ"ז יראה לי דאפילו צריך לחתיכה א' ומבשל הרבה לצורך הלילה ונותנו על השולחן לאכול קצת ממנו לא יאמר לבני ביתו שלא יאכלו מתבשיל זה כ"א מעט דהא עיקר ההיתר משום שאילו היה כרסו מחזיק הכל כו' אלא אם יותיר יותיר ע"כ ולא יאמר כלום. ואפשר שזה סברת הי"א כו'. עכ"ל הב"ח. אולם הפוסקים כ' תי' אחר לקושית המרדכי דחיישי' שמא ירבה בשבילו בקדירה אחרת ע"ש בר"ן פ"ב:

ועכ"פ צריך ליזהר כו'. ר"ל אף דמקילים בהא שאומרים בפי' שהוא לצורך מחר וסומכים על הטור מ"מ עכ"פ צריך כך:

וכ' ב"י כו'. רק מהתבשיל כו' דגם התבשיל והרוטב מתוקנים ע"י התוס':

והב"ח כתב דדוקא כו'. הוא ענין בפני עצמו ולא קאי אדלעיל:

דדוקא כשצריך כו'. ודייק כן מלשון הברייתא דקתני ממלאה אשה קדרה בשר אע"פ שא"צ אלא לחתיכה אחת. משמע עכ"פ לחתיכה אחת צריכה באמת. וכן הביא ראיה מלשונות הפוסקים:

ודחק לישב דברי התוס' דף י"א ע"ב ד"ה מערים ומלח גרמי גרמי כו' ודברי רי"ו א"א לי שבן כו'. דהא כ' שאין אוכלים כ"א מענו מהכבד:

או דבר מועט. משמע שא"צ לתרנגולת כלל ואינו אוכל כי אם דרך הערמה:

שמותר להערים. והא דאסרי הערמה היינו כשאינו כו' כצ"ל:

עסי' תקכ"ז סעיף כ"א שם מבואר דין הערמה לענין מי שלא הניח ע"ת. ופירש"י הערמה שא"צ לו. אלא לו' שמא יזדמנו לו אורחים כו':

לטפל הגבינות כו'. משמע דבקדרה כו' דז"ל השואל לרשב"א לטפל הגבינות בבצק לצורך ליל י"ט שני. ובלבד שיתן מא' מהנה לתינוק עכ"ל. ומשמע מזה דא"צ לו כלל והנתינה לתינוק איננה כ"א כי היכי דלא ליתסר עליה. ואפ"ה לולי דאין א' משביח בתיקון כו' לא היה מתירו רשב"א וא"כ בקדרה דמתקן מותר:

ע"ש ובתשו' רשב"א סי' תרפ"א. אפשר כוונת מ"א בזה דתחילה הביא דברי רשב"א כפי מה שהביאו הרב"י ודייק מיניה דהערמה שרי היכי דמתקן. וע"ז רמז מ"א לעיין בתשובת רשב"א גופי' בסי' תרפ"א. ויראה מדבריו לכאורה להיפך דהערמה אסור. שא"ל לרשב"א שא' התיר לשחוט אחר מנחה לצורך מחר ולאכול הימנו היום דבר מועט. וגם הורה להתיר לטפל הגבינות. וכתב דטעה בדין א' דזו הערמה ואסור ודחה ראיית המורה מר"א דמלח גרמי גרמי בדף י"א. ומה שהתיר לטפל כו'. טעה אפילו לפי דעת המורה שהתיר בשחיטה כיון דא"א לכזית בשר בלי שחיטה. אבל בבצק לא הותר ע"י נתינה א' לתינוק אלא היכי דמתקן כו'. הרי דאוסר הערמה בשחיטה ומ"ש בבצק כיון שאינו מתקן זה לא כתב כ"א לפי טעות המורה. וכ"כ בס' א"ר דהמ"א לא עיין בגוף התשובה כי אם מה שהביא ב"י. והל' נראה שעיין שם שהרי כ' ועיין בסי' תרפ"א. ומה שאסר הערמה בשחיטה הטעם כיון שהשחיטה היתה לאחר מנחה ואחר הסעודה ודאי הערמה אסורה וכמ"ש גם בש"ע:

י"ל דדוקא כו' מפני שצריך כל ככר טרחא כו'. ולפ"ז הא דהוצרך רשב"א ליתן טעם בטופל הגבינות משום דלא מתקן ת"ל דכ"א צריך טרחא ע"כ צ"ל כר"י דמתיר כה"ג אפילו כ"א צריך טרחא. מ"מ אפילו לדעת מ"א דמתיר הערמה היכי דמתקן היינו דוקא כי היכי דליכא טרחא יתירה. וא"כ עכ"פ מודה מ"א דגם בקדרה דמתקן אם כבר הונח אצל האש או להוריקה מקדרה קטנה לגדולה ולהוסיף אסור ע"י הערמה. כיון דאיכא טרחא:

ומ"ש הג"מ דזה מיקרי הערמה. היינו אפילו באמת צריך לפת א' ב' וג' מ"מ מיקרי הערמה. דהא יכול ליקח אותו פת שצריך לו הכל מתנור א'. וכ"כ הט"ז לדעת האוסרים הערמה אפילו צריך לקצת אסור לבשל שתי קדירות ממין א' ולאכול מכל א' קצת דהא יוכל לאכול הכל מקדירה א' וא"צ לשתי קדירות:

עסי' תק"ז סעיף ו' בב"י הביאו מ"א סי' תק"ז ס"ק י"ג מ"ש בשם א"ח בשם הרא"ש ע"ש:

אח"כ ראיתי כו' דוקא כשאוכל כו' והיינו כדעת הב"ח:

שאין לאסור כו' אע"ג דהרדב"ז אוסר מ"מ יש להעולם אשלי רברבי לתלות בהן:

בזמנינו לא נהגו א"כ מה לנו להוסיף להם קולא נגד הרדב"ז. והנה הט"ז ס"ל כהאוסרים כשאומר בפי' שהוא לצורך י"ט שני לכן יש ליזהר לבשל מעי"ט מה שצריך לליל י"ט שני אע"ג דסתמא אם אינו אומר שעושה לצורך י"ט שני מותר מדינא מ"מ טוב יותר לבשל מעי"ט: