מחצית השקל על אורח חיים תקב:יא

(ס"ק יא) אין סומכים כו' דהעצים הן מוקצים כו' בדף לג תניא אין סומכים את הקדרה בבקעת לפי שלא ניתנו עצים אלא להסקה ור"ש מתיר ואח"ז אמר חזרה היינו עץ חד בראשו וראוי לתחוב בשר לצלותו. הלכתא יבש דחזי להסקה מותר ורטיבתא דלא חזי להסקה אע"ג דחזי להיסק גדול מ"מ אסור. וס"ל להר"ן דהא דשרי ביבש הואיל וחזי להסקה הטעם כדאמרינן שם לעיל מיניה מה לי לצלות בו ומה לי לצלות בגחלתו אבל רטיבא לא חזי להיסק דל"ל מה לי לצלות בגחלתו אסור לצלות בו וא"כ לסמוך הקדרה בבקעת בכל ענין אסור אפי' יבש דהוי מוקצה:

דלא ניתנו עצים אלא להסקה. ואע"ג דמסיקים בכלים אע"ג דלא ניתנו כלים להסקה מ"מ כיון דאיכא תורת כלי עליהם מותר לכל דבר אבל עצים דאין עליהן תורת כלי ה"ל כצרורות וכאבנים דאסור לטלטל רק להסקה עכ"פ מותרים כיון דעומדים לכך וכן דעת הרמב"ם ואע"ג דמסקי' בשבת דהאי ברייתא אתי' כב"ש וכיון דבשבת אין העצים ראוים כלל דהא אסור להסיק ודאי אסורים בטלטול ס"ל לב"ש דגזרינן י"ט אטו שבת אבל ב"ה ס"ל דלא גזרינן י"ט אטו שבת ולכן מותר לב"ה לסמוך הקדרה בבקעת על זה תירץ דסוגיא דהכא בביצה חולקת דהא נתן טעם לפי שלא ניתנו עצים אלא להסקה וסוגיא דביצה הנאמרת במקומה עיקר וקי"ל הכי דאפי' לב"ה אסור לסמוך משום מוקצה וכנ"ל ופסק בש"ע כהרמב"ם ור"ן ולכן אוסר לסמוך בכל ענין אפי' יבש אבל הרא"ש וטור ס"ל להשוות סוגיא דהכא עם סוגיא דשבת ולכן ס"ל הא דאמרי' הלכתא יבשתא שרי רטיבתא אסור לא קאי על לצלות בו לבד. כ"א קאי על לסמוך הקדרה ג"כ וס"ל הא דאמרינן לא ניתנו עצים אלא להסקה א"כ בשבת הן מוקצים וגזרינן שבת אטו י"ט ועז"א והלכתא יבשתא כו' דניהו דברייתא דקתני סתמא אין סומכים כו' משמע אפי' יבשתא ע"כ כב"ש אתי דגזר בכל ענין י"ט אטו שבת אבל לדידן דקי"ל כב"ה דלא גזור היינו דוקא ביבשתא דרואה ההפרש בין י"ט לשבת דבשבת לא חזי לכלום ובי"ט חזי להסקה כה"ג לא גזרינן י"ט אטו שבת אבל רטיבתא דגם בי"ט אינו ראוי להסקה ואין הפרש בין י"ט לשבת כה"ג גם ב"ה מודו דגזרינן י"ט אטו שבת ודעת יש"ש הביא מ"א בסס"ק י"ג לפסוק כהרא"ש: