מחצית השקל על אורח חיים תקב:א

(ס"ק א) אין מוציאים כו' בגמרא דל"ג אמרו מ"ט משום דקמוליד בי"ט וכתב הר"ע מברטנורא וז"ל ודמי למלאכה שבורא האש הזה בי"ט עכ"ל וברמב"ם בחבורו כ' וז"ל שלא הותר בי"ט אלא להבעיר מאש המצוי אבל להמציא אש אסור שהרי אפשר להמציא אותו מבערב וכתב הראב"ד ויאמר מפני שהוא מוליד ואין הכנה והוא הטעם שמפרש בגמרא וכתב ע"ז ה"ה לפי הגרסא שהביא הט"ז איני רואה שחפץ להשיג שהרי אין זה כביצה כו' כמו שסיים מ"א אולם במ"א עצמו ראיתי הגרסא אני רואה שחפץ כו' וכן הביא לח"מ הגירסא שם והוא יותר נכון ור"ל דעת הראב"ד דהל"ל הטעם שנתן הש"ס. והיינו משום דקמוליד והוא מחוסר הכנה וה"ל כביצה שנולדה בי"ט ולטעם זה אפשר אפילו דיעבד אסור כמו ביצה והמ"מ השיב על השגתו דאין זה דומה לביצה דחכמים לא אסרו מוקצה ונולד כ"א לאכלו אבל האש הרי אינו אוכל האש עצמו כה"ג לא אסרו חכמים ולכן הוצרך הרמב"ם ליתן טעם שהיה אפשר להוציא מבערב וזה הפי' הש"ס משום דקא מוליד והו"ל לעשות מערב ולא הותר כ"א באש המצוי. והקשה לח"מ הא קי"ל אין מסיקים בשברי כלים שנשברו בי"ט משום מוקצה כדלעיל הרי דגם באש שייך מוקצה וע"ש ויש לחלק דהנאת המוקצה היינו אכילתו ולכן אסור להסיק בעצי מוקצה אע"ג דמותר לטלטל מוקצה לצורך א"כ דהיינו לטלטל אפר מוקצה כדי לאפות באותו מקום פשטיד"א כמ"ש לקמן ס"ס תק"ט דשם אינו נהנה מן המוקצה אבל אסור להשתמש במוקצה עצמו דהיינו אכילתו וכמ"ש מ"א שם וחילוק זה הוזכר גם במהרש"א דף ל"ג ע"א ע"ד הש"ס אין סומכים את הקורה בבקעת ע"ש משא"כ בהוצאת האש ואינו נהנה ממש לבשל באותו אש שהוציא אלא שמבערים מאותו אש עצים ובאותן עצים מבשל כה"ג לאו אכילה מיקרי וגם הלח"מ מחלק אך בסברא אחרת ע"ש והט"ז חולק ואוסר אפילו דיעבד: