מחצית השקל על אורח חיים תקא:טז

(ס"ק טז) ולפידים כו' דלא שייך כו'. ר"ל ל"מ בשני יום טוב של גליות דאפילו הוי הכנה היה מותר בשני ממ"נ כמו ביצה שנולדה בראשון של יום טוב מותר בשני ביום טוב של גליות וכדלקמן סי' תק"ג סעיף ה' אלא אפילו בשני יום טוב של ר"ה או י"ט שאחר השבת אי הוי מיקרי הכנה היה אסור דקדושה אחת הן מכל מקום ס"ל דשרי דל"מ הכנה:

ונ"ל דאפילו למ"ש סי' תקכ"ז כו' ר"ל דמ"א הביא שם דברי התוס' ריש ביצה שכתבו גם כן כסברת המרדכי שהקשה לרבה דא"ל הכנה דאורייתא. אם כן האיך אופין מי"ט לשבת על ידי ערובי תבשילין וכי כח ביד חכמים להתיר איסור הכנה דאורייתא אלא דרבה לטעמיה דא"ל באופה מיום טוב לחול אינו לוקה משום הואיל ואי מקלעי ליה אורחים היום יאכלנו היום בי"ט אף על גב דלא אתי אורחים אינו לוקה וניהו דאיסור דרבנן איכא. מכל מקום הותר לאפות ולבשל מי"ט לשבת מן התורה משום הואיל וליכא רק איסור דרבנן:

ולכן הותר ע"י עירובי תבשילין אבל לר"ח דל"ל הואיל והאופה מי"ט לחול לוקה לדידיה תיקשי איך ע"י ע"ת יתירו חכמים איסור הכנה לאפות ולבשל מי"ט לשבת ע"י ע"ת. ותי' דאפייה ובישול כיון דהוי בעולם אלא שע"י אפיה ובישול מתקנו זה לאו הכנה ממש היא אלא דוקא כגון ביצה דלא היה בעולם זה הכנה גמורה. והן הן דברי מרדכי הנ"ל. אלא שמ"א לקמן סי' תקכ"ז תמה על דבריהם דבש"ס פסחים דף מ"ז ע"ב מוכח איפכא. דרבה שם הקשה כר"ח קושית התוס' לדידך איך אופים מי"ט לשבת ע"י ע"ת. ושני ליה לדידי ס"ל דמדאורייתא צורכי שבת נעשים בי"ט וליכא רק איסורא דרבנן ולכן מותר ע"י ע"ת. ומדהוצרך ר"ח לשנוי דמדאוריית' צרכי שבת נעשים בי"ט ולא שני ליה דאפייה ובישול ליכא הכנה גמורה. אע"כ דגם אפייה ובישול הוי הכנה גמורה דלא כהתו'. מ"מ י"ל דדין של המרדכי אמת בלפידים אע"ג דקי"ל כרבה דהכנה דאורייתא. דל"מ הבנה אלא בביצה. ר"ל לאסור אם הוכן אלא בביצה. (ואע"ג דנעשה ממילא) דשם הוי הכנה גמורה שלא היה בעולם. אבל אפיה ובישול דהיה בעולם ניהו דמ"מ נקרא הכנה היינו שלא לעשותו לכתחלה. מ"מ הכנה גרועה היא. ומותר ליהנות ממנו דיעבד:

והיש"ש פסק כו' דס"ל כהפוסקים דכה"ג הוי הכנה גמורה:

וכ' בת"ה כו'. אסור לטלטלה דהיינו שחל י"ט א' אחר השבת דס"ל כה"ג אפי' להדליקה בצד השנייה שלא הודלק אתמול אסור וכמ"ש מ"א בשמו סס"ק זה. ולכן הוי מלאכתו לאיסור:

דפתילה כלי הוא וכמ"ש התוס' בשבת דף מ"ז ע"א בד"ה הנח לנר כו'. וקי"ל כלי שמלאכתו לאיסור מותר לטלטל לנורך גופו או מקומו וכמ"ש לעיל סי' ש"ח:

מ"מ חשיב כדחייה בידים כו'. ר"ל ע"י שהדליקו בע"ש עי"ז דחי' מלהדליקו בי"ט שאחריו:

דע"י הדלקתו מע"ש מכין שבת לי"ט דאסור. וא"כ אפי' לצורך גופו ומקומו אסור. וא"כ אסור ליטול הפתילה הלז שהודלקה בשבת מפי הנר וליתן תמורתה פתילה חדשה:

ול"נ שאין זה קרוי דחיה כו'. ז"ל היש"ש ואין זה דומה לדחי' בידים אלא לענין שבת שאסור לטלטל נר הדולק דע"י הדלקתו דחי' ולר"י אסור לטלטלה אפי' אחר שכבה וכדאיתא בשבת דף מ"ה ע"א (וע"ל סי' רע"ט) וא"כ באותו יום נאסר משום איסור מוקצה. אבל להיות קרוי דחי' בידים משבת לי"ט במקום שמותר להדליק סברא זו לא מצאנו עכ"ל יש"ש. וא"כ מודה יש"ש דאפילו בצר השני אסור להדליקה. אלא רמ"מ ס"ל דמותר לטלטלה לצורך גופו או מקומו ע"ש:

ומ"ש הרב"י להקשות על הפוסקים האוסרים בלפידים דחשבו להכנה כמו ביצה שנולדה כו' ר"ל דביצה שנולרה בי"ט שאחר השבת אסור משום הכנה ועי"ז אסרו חכמים אפי' ביצה שנולדה בי"ט דעלמא דגזרינן אטו ביצה שנולרה בי"ט שאחר השבת. וכמ"ש לקמן סי' תקי"ג. ה"ה הכא א"א דהפתילה אסורה בי"ט שאחר השבת משום הכנה. א"כ ה"ל לאסור אפי' בי"ט דעלמא פתילה שהודלקה וכבתה בו ביום שלא להדליקה שנית. ניהו דמצד הכנה ליכא די"ט לעצמו היינו בו ביום הכין וכה"ג שרי. מ"מ הו"ל לגזור אטו י"ט שאחר שבת. כמו בביצה:

כיון דהכנה גרועה היא. ר"ל שכבר היה בעולם. כסברת מרדכי דלעיל דאף ע"ג דבזה חולקים האוסרים על מרדכי וס"ל דמ"מ מיקרי הכנה מ"מ הכנה גרועה היא. משמע דס"ל דלאו הכנה דאורייתא ולכן די שנאסר בי"ט שאחר שבת אבל לגזוד גם בו ביום ובי"ט דעלמא אטו י"ט שאחר שבת כ"ה לא גזרינן דהוי גזרה לגזרה. אולם בת"ה מבואר דס"ל דהוי הכנה דאורייתא ומה"ט אוסר להדליקה אפילו בצד שני שלא הודלקה דגזרינן שמא ידליק בצד שהודלק. אבל אי הוי דרבנן לא הוי גזרינן וכמ"ש מ"א בשמו סס"ק זה. ול"נ דמעיקרא לא ק"מ ר"ל אפי' תימא דהוי הכנה דאורייתא מ"מ לק"מ:

דבין י"ט לשבת לא טעו אינשי. דרוקא בביצה גזרינן יו"ט אטו יו"ט דהיינו ביצה שנולדה ביו"ט דעלמא אטו נולדה ביו"ט שאחר השבת דהי' לידתן שוה דהיינו בי"ט. אבל לגזור הודלקו בי"ט אטו הודלקו בשבת כה"ג לא גזרינן אע"ג דאמרינן בביצה דף י"ח גזרינן י"ט אטו שבת. וכתבו התו' דלא הוי גזרה לגזרה דגם בשבת אינו אוסר שם אלא משום גזרה ותי' התו' י"ט ושבת אח' היא עכ"ל. היינו דטעו אינשי דמה שהותר בי"ט הותר גם בשבת חוץ ממלאכת אוכל נפש. אבל בזה לא טעו לדמות מעשה הנעשה ביו"ט למעשה הנעשה בשבת. כמו הכא. דאלת"ה עצים כו' הל"ל טעמא משום גזרה כו'. ע' במהרש"א בביצה דף ד' ע"א מ"ש בתו' ד"ה אלא בהכנה כו' שתי' ראיות מ"א מעצים באופן אחר. דלולי שאסרו בנשרו בי"ט משום שמא יעלה ויתלוש אז אפי' נשרו בשבת שלפני י"ט היה מותר להסיקן בי"ט דלא הוו הכנה מה שנשרו בשבת שלפניו דוקא ביצה יש בו הכנה בי"ט שאחר השבת דמאתמול גמרי לה אבל בעצים בשלמא השתא דאם נשרו בי"ט. אסורים משום שמא יעלה כו' א"כ אם נתיר העצים שנשרו בשבת להסיקן בי"ט שאחריו הוי שבת מכין לי"ט דלולי שנשרו בשבת אלא היו נושרים בי"ט היו אסורים להסיקן בי"ט. אבל אי לא הוי גזרי' שמא יעלה ויתלוש. אם היו נושרים בי"ט היו מותר להסיקן. וא"כ אפי' היו נושרים בשבת שלפניו ג"כ מותר להסיקן בי"ט שאחריו דליכא הכנה דהא לא אהני כלל מה שנשרו בשבת. ואיך היה אפשר לגזור י"ט דעלמ' אטו י"ט שאחר שבת. דהא גם בי"ט שאחר שבת היו מותרים אי לאו גזרה דיעלם ויתלוש. אם כן אזדא לה ראיית מ"א. מ"מ הדין של מ"א דין אמת והסברא ישרה בלי ראיה. כיון שהוא דאורייתא ר"ל אם חל י"ט א' בא' בשבת דאז י"ט דאורייתא דבקיאים בקביע' דירח' וידעי' דיומא קמא עיקר ואפילו בשני י"ט של ר"ה מדאוריית' אינו י"ט רק יום ראשון. לכן גזרינן דלמא אתי למיעבד באידך גיסא. משא"כ יום שני של י"ט שחל בא' בשבת דאינו אלא דרבנן. מותר להדליקה בצד שני. ול"ג דלמא אתי למיעבד באידך גיס'. כיון דאידך גיס' בעצמו אינו אלא מדרבנן ואייתי ראיה ע"ש:

ולכן מותר לטלטלה. בזה מודה ת"ה להתיר הטלטול. כיון דרשאי להדליק' בצד השני הוי כלי שמלאכתו להיתר והט"ז ופר"ח כתבו להחמיר לעשות פתילות חדשות לכל יום. אך לענין טל טול מקיל הט"ז ע"ש:

אולם לדידן היה אפשר לומר כיון שכ' דמ"א סי' דס"ד סעיף ט' שבע"ש נהגו הנשים בשעת הדלקה להדליק הנרות ולכבותם ולהדליק שנית ע"ש. א"כ אפילו בי"ט שאחר השבת מותר להדליק הפתילות שכבו ביום השבת שכבר הוכנו מע"ש בשעת הדלקתן וכבייתן. אולם מבואר בירושלמי דגם מותר השמן שנשתיירה בשבת אסור להדליקו בי"ט שלאחריו. וצ"ל דגם השמן דולק יותר טוב אם כבד הודלק פעם אחת. וכ"כ בת"ה. א"כ אם נשתייר שמן אסור להדליקו בי"ט שאחר שבת. ואפי' אם חל י"ט שני אחר שבת דהוי דרבנן כמ"ש ת"ה אע"ג דבפתילה כתב ת"ה כה"ג בי"ט שני דרבנן מותר להרבות עליו פתילות חדשות לבטלן ברוב. כדקי"ל גבי עצים שנשרו מן הדקל בי"ט. היינו דוקא בפתילה דהוי דבר יבש. וסגי ברוב. אבל שמן שהוא לח אפילו מין במינו קי"ל דבעי' ששים: