מחצית השקל על אורח חיים תצט:ג

(ס"ק ג) להגביה כו' דהטעם דשרי כו' ר"ל אע"ג דקי"ל דאין שוטחים החלבים וכמ"ש סעיף ד' דשאני חלבים דמינכרא מילתא שלצורך החלבים עושה וכמ"ש מ"א סק"ח אבל שטיחת העור אינו ניכר שעושה לצורך העור דיש לומר שעושה לצורך עצמו והוא לצורך י"ט והיינו משום דחזי העור למזגא עלי' (היינו לישב עליה כמו שהיא שטוחה):

וכן משמע בגמר' כו' ופריך מ"ש מעור לפני הדורסים כו' היא מעין ראיה ראשונה אלא דראיה הראשונה מדברי המתרץ וכדקי"ל עכשיו מדברי המקשן אדפריך על איסור שטיחת החלבים מנתינת העור לפני הדורסים אע"ג דנתינת העור לפני הדורסים הוזכר תחלה במשנה דהא תנן בש"א אין נותנין עור לפני הדורסן ולא יגביהנו כו' וב"ה מתירין מ"מ כיון דהגבת העור ע"ג יתידות לפי' הב"ח דומה ממש לאיסור שטיחת חלבים ע"ג יתידות טפי ה"ל להקשות מן לא יגביהנו כו' והאי יגביהנו דאסר ב"ש ר"ל טלטול ועלה קאי דקתני ב"ה מתירים ר"ל הטלטול אבל הגבהה ע"ג יתידות גם לב"ה אסור. והכא אמרינן דהתירו סופן משום תחילתן ר"ל משמע שזולת טעם זה היה אסור לטלטל וגם אם כשחטה מעי"ט דל"ל התירו סופן משום תחילתן. ואמאי הא בלא"ה מותר לטלטל העור:

דלמא הכא שרי להגביה כו' ר"ל הא דאיצטריך לטעם התירו סופן משום תחילתן וגם מה שאוסר אם נשחטה מעי"ט היינו להגביה ע"ג יתידות דנראה כמעבד אבל טלטול אפי' מעי"ט מותר בלי טעם דסופן משום תחילתן:

וכ' היש"ש דאפי' מחמה לצל כו' ואתי לאמנועי משמחת י"ט כו'. הנה יש"ש אזיל לשיטתיה דגם בס"ס תצ"ז כ' מ"א בשמו דאם הבהמה טרפה אסור לטלטל ול"ח דלמא מימנע ולא שחיט דלא שכיחי טריפות ולכן בזמן הזה דשכיחי טריפות מותר אבל לפי מ"ש מ"א שם הטעם דל"ל דלמא ימנע ולא שחיט מחשש שמא ימצא טריפה ויהי' אסור לטלטלה מחמה לצל ויסריח דהא אפשר שישחוט מיד במקום הצל ואפילו יאחר לטלטלה לא יפסיד כיון דמונח במקום הצל. וא"כ ה"ה הכא יהי' אסור לטלטלה מחמה לצל. ואולי י"ל בשלמא בטריפה י"ל אפי' הוי שכיחא טריפות מ"מ כיון דלא הוי טריפה לא ימנע מחשש שמא ימצא טריפה. ואם אף על פי כן חושש מספיקא מ"מ לא ימנע דהא אפשר לשחוט בצל. אבל סברא זו גרידא דאפשר שישחוט בצל לא סמכינן. וא"כ בעור דהוי וודאי לא סמכינן על מה שאפשר לשחטה בצל וחיישינן דלמא אתי לממנע ול"ש והתירו הטלטול: