מחצית השקל על אורח חיים תצח:לא

(ס"ק לא) ומיהו עדיף כו' וכמ"ש הכלבו. ר"ל כמובן הפשטות בדברי כלבו. דז"ל הרב"י כ' כלבו בשם מ' משלם שאם שחט מותר לכסות באפר כירה שהוסק בי"ט ולא יכסה בדקר עכ"ל וכתב הרב"י ע"ז ונ"ל דה"ק ולא יחפור בדקר ויכסה. אבל אם ה"ל דקר נעוץ ודאי עדיף טפי. והכי אי' בירושלמי. אם שחט מוטב שיטול מאפר שהוסק בי"ט ואל יחפור בדקר ויכסה אלמא באין לו דקר נעוץ קאמר אבל אם י"ל דקר נעוץ עדיף. וכן נראה מדברי הרא"ש ורבינו עכ"ל הרב"י אבל מ"א ס"ל דפשטות לשון של הכלבו משמע שי"ל דקר נעוץ ואפ"ה כתב לא יכסה בדקר. מדכתב הכלבו ולא יכסה בדקר ולא כ' ולא יחפור בדקר ויכסה. משמע שי"ל ד"נ דליכא משום חפירה ואפ"ה עדיף אפר שהוסק מעי"ט. אלא שהרב"י הוציא כוונת הכלבו מפשטו ע"פ משמעות לשון הרא"ש והטור ומן הירושלמי. ומ"א ס"ל דמהרא"ש והטור אין ראיה וראיית הירושלמי דחה מ"א בסס"ק זה:

דעביד גומ'. ואע"ג דא"צ אלא לעפרה מ"מ איסור דרבנן איכא כמ"ש ס"ק כ"ה:

כמ"ש התוס' דף ח' ע"א ד"ה אר"י ל"ש כו' ודף ל"א ע"ב ד"ה אמר ר"ז כו':

ועס"ס תק"ט שכתב אע"ג דלכתחלה אסור לשחוט אם אין לו כ"א אפר שהוסק בי"ט ולא הותר איסור טלטול מוקצה משום שמחת י"ט ותי' דניהו דמותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש דהיינו לסלק אפר המוקצה כדי לאפות באותו מקום פשטי"דא וכה"ג אבל להשתמש במוקצה כגון לכסות בו הוי כאכיל' מוקצה ואסור אפי' נמנע עי"ז משמחת י"ט וכ"כ מהרש"א. מ"מ עכ"פ איסור טלטול מוקצה קיל יותר מאיסור גומא דבאיסור טלטול מוקצה משכחת לה התיר' אם אינו משתמש במוקצה משא"כ באיסור גומא דלא משכחת התירא להתיר משום שמחת י"ט לב"ה:

ומתני' איירי כשי"ל דקר נעוץ כו' דהא דתנן ואפר כיר' מוכן הוא אמרי' והוא שהוסק מעי"ט אבל הוסק בי"ט אסור. ועז"א בירושלמי אם שחט מוטב שיטול אפר שהוסק בי"ט ואל יחפור בדקר אם כן קאי על מתני' ונתכוין לדקר האמור במשנה שבש"א יחפור בדקר כו' ומודים ב"ה שאם שחט שיחפור בדקר כו'. ומפרש הש"ס אף על גב דקתני יחפור בדקר. מכל מקום מיירי דוקא בי"ל דקר נעוץ וכן מה שכתב הירושלמי ואל יחפור בדקר. ר"ל אל יחפור בדקר נעוץ: