מחצית השקל על אורח חיים תצח:כה

ס"ק כה בעפר כו' פטור אבל אסור היינו לדעת הפוסקים דפסקו מלאכה שאצ"ל כר"ש דפטור וע"ל סי' רעח ובס"ס שלד במ"א ואפי' לדעת הפוסקים כר"י דמלאכה שאצ"ל חייב מ"מ הכא ליכא כי אם איסור דרבנן דסתם שוחט הוא בבית. והוי מקלקל אבל בשדה דליכא מקלקל באמת יש איסור תורה כדאי' בשבת דף עג ע"ב ובמ"מ ספ"א מהל' שבת א"כ בשדה להפוסקים כר"י אם שחט בשדה אסור לחפור משום מצות כיסוי:

ומשום שמחת י"ט שרי הלשון לאו דוקא ולשון התו' נקט וכן לשון הרא"ש שם שכ' דף ח' אליבא דב"ש דמתיר לשחוט לכתחלה בא"ל דקר נעוץ ותחוח ואע"ג דמ"מ עביד גומ' וניהו דחופר וא"צ אלא לעפרא מ"מ אסור מדרבנן ע"ז כתב דב"ש ס"ל משום שמחת י"ט מותר לכתחלה אלא לב"ה דאוסר לכתחלה ול"ח לשמחת יום טוב מ"מ מודה דאם שחט שיחפור כו' והיינו מאי דבית שמאי מתירים לכתחלה משום שמחת י"ט מתירים ב"ה לאחר שחיטה משום מצות כיסוי. אע"ג דאחר שחיטה ליכא משום שמחת י"ט דהא אפי' לא יכסה הבשר מותר מ"מ משום מצות כיסוי דחל עליו אחר שחיטה מתירים ב"ה שבות וכ"כ מהרש"א שם בתוס' א"כ מ"ש מ"א משום שמחת י"ט הוא לאו דוקא אלא משום מצות כיסוי:

וכתב היש"ש כו' שאינו עושה גומ'. ר"ל דבגמרא וש"ע מיירי בעפר תיחוח שסביביו קרקע קשה בזה הוי חופר גומ' דכשנוטל התיחוח נשאר גומ'. משא"כ כשכל סביביו תחוח. אפי' נוטל מקצת ליכא גומא דנופל העפר שסביביו לתוך מקום שנטל העפר:

וכ"כ התוס' דף ח'. אפי' אין לו ד"נ ר"ל כמו דמתירים בי"ל דקר נעוץ אע"ג דסביבו קרקע קשה ועביד גומ' מ"מ כיון דאצ"ל דליכא רק איסור גומ' דרבנן מתירים ה"ה בסביביו תחוח דליכא כלל איסור גומ' מתירים שבות דליכא דקר נעוץ. דמה לי האי שבות או האי שבות. אדרבא לפ"ד מ"א בסעיף טו ס"ק לא מבואר דאיסור דל"ל ד"נ קיל מאיסור גומ' דרבנן:

ואם שחט כו' כמ"ש בי"ד דא"צ לכסות כל הדם ודי אם מכסה מקצת הדם. ומ"ש מ"א ויתנו בעפר תיחוח. היינו משום דקי"ל דבעי' עפר למטה:

דקמשוה גומ' בבית. אורח' דמילתא נקט ששוחטים בבית (וגם לפמ"ש לעיל בשדה חמיר למ"ד מלאכה שאצ"ל חייב) וה"ה בשדה איכא איסור תורה כשמשוה גומ'. אלא דבבית חייב משום בונה. ובשדה משום חורש וכדאי' בשבת דף עג ע"ב אך העיקר נלע"ד דדוקא נקט בבית דמ"ש מ"א דקמשוה גומ' ל"ד שהוא ודאי אלא חיישי' דלמא אתי לאשוי גומות והיינו דוקא בבית אבל בשדה ל"ח להכי. וכמ"ש מ"א ס"ק לב בשם גמרא:

והוי מלאכה דאורייתא ולא הותר משום מצות כיסוי כ"א שבות ואף ע"ג דמצות כיסוי איכא עשה לא אמרי' דאתי עשה ודחי ל"ת די"ט. משום די"ט הוי עשה ול"ת. וגם לא הוי בעידנא דמיעקר לאו כו' כדאיתא שם דף ח' ע"ב:

ול"ח דלמא ממלך כו' כדאי' בגמרא היינו גמרא שהבאתי בס"ק שלפני זה. דר"י מתיר החפירה קודם שחיטה לב"ש ול"ח לאמלוכי. כ"ש שלא נחוש דלמא מימלך ועביד טרח' שלא לצורך. ואפי' רבה דחייש לאמלוכי היינו דוקא באיסור חפירה. אבל בטרח' דקיל. י"ל דמודה רבה דל"ח לאמלוכי שלא להרבות במחלוקת בין רבה ור"י. ועוד דהא ב"ה מתירים להוליך סכין ובהמה זה אצל זה ול"ח לאמלוכי. ואע"ג דכ' מ"א דלעיל דבהוצאה מקילינן מ"מ ודאי איסור הוצאה חמיר מטרח' שלא לצורך: