מחצית השקל על אורח חיים תצח:טז

(ס"ק טז) ולא חיישינן כו' וצ"ע דהא כו' דהתוס' בחולק דף י"א ע"א ד"ה אתי כו' הקשו על רבה בר שילא דיליף דאזלינן בתר רובה מפרה דהיה צריך לשרפה כשהיא שלימה וניחוש דילמא טריפה היא והיא פסולה כדיליף התם מקרא. אע"כ דאזלינן בתר רובא. והקשו התוס' וז"ל וא"ת כיון דפרה בת שתי שנים א"כ דלמא היינו משום דאוקמיה אחזקה שאינה טרפה:

למ"ד טרפה אינה חיה כו' וי"ל דכל חזקה שלא נתברר' שעה א' לא אזלינן בתרה. ר"ל שכל עת יש להסתפק מיום הולדה דלמא עתה נעשתה טרפה אלא כשעבר עליה יב"ח אז ירעי' למפרע שאז לא היתה טריפה אבל מ"מ אפשר שאחד יב"ח נעשה טרפה. אלא אם יעברו עליה עוד יב"ח איגלאי למפרע שאז לא היתה טרפה עכ"פ אין שעה ידועה שעכשיו איננה טרפה ל"מ חזקה). ויש ללמוד מתוך כך דאם עשו גבינות מכמה בהמות ונשחטה אחת ונמצאת טרפה שכולן אסורים דאין להעמיד בהמה על חזקתה ולומר השתא היא דנטרפה כו' עכ"ל התוס'. והרא"ש סיים וז"ל ועוד יש לומר למאי דמסקי' אזלינן בתר רובא כל הבהמות בחזקת כשרות אפילו תוך שנתן. משום דרוב בהמות כשרות הן ורובא עדיף מחזקה עכ"ל. והרי מבואר דאין החזקה כ"א מכח רוב בהמות כשרות. וחזקה זו יש גם לעגל ביום שנולד וכמ"ש הרא"ש ואפילו תוך שנתן כו':

וביש"ש כתב דקי"ל כו' ר"ל דהאי דעוף שנדרס היא איבעיא דלא איפשטא ופסקו הפוסקים לקולא כיון דליכא איסור תורה. אלא הר"ן פסקה לחומרא והיש"ש הסכים עם הר"ן ואייתי ראיה מהג"א דע"כ גם הוא ס"ל להחמיר:

ק"ו היכי דאתחזק ריעותא. היינו עוף הנדרס:

עמ"ש ס"ה ר"ל שהביא בשם הד"מ שהביא ראיה להחמיר בעגל כו' אף דמקילינן גבי עוף הנדרס וראייתו מהג"א דאוסר לשחוט במקום שהטריפות מצויים. ומאי ראיה הא אותה הג"א ע"כ ס"ל דגם בעוף הנדרס מחמירים אבל לדידן דפוסקים האיבעי' להקל בעוף הנדרס ליתא לדברי הג"א וגם אין להחמיר בעגל כו':

עמ"ש סימן תקכ"ז ס"ק כ"א שהביא בשם תשובת מהרש"ל אם לא הזכיר שחיטה בע"ת אסור לשחוט מי"ט לשבת ע"כ צ"ל דמיירי במקום שאין הטריפות מצויות. דאלת"ה בלא"ה אסור לשחוט. וגם המנהג שלא לשחוט בשום ענין וע"כ דמיירי לעת הוצרך:

וה"ה מסוכנת אפילו א"צ לה משום הפסד יש להתיר: