מחצית השקל על אורח חיים תצז:ב

(ס"ק ב) דגים כו' דוקא דגים כו' ודייק לה הרב"י מדלא כלל גם בהמות מוקצים כגון מדבריות כמ"ש סי' תצ"ח סעיף ג'. אלא ע"כ דל"ח אלא היכא דא"ל שיעשה איסור תורה. דהיינו בדבר המחוסר צידה פן יצודו אבל בהמה שאינה מחוסרת צידה ול"ל כ"א לאיסור מוקצה ל"ח:

אבל במ"מ משמע כו' דהמ"מ לא חש מה שלא הזכיר הרמב"ם גם בהמה:

דגזרי' שמא יבוא לאכלן כו' וא"כ אפילו בהמה מדבריי' אע"ג דאין מחוסר צידה. מ"מ אסורים משום חשש אכילת מוקצה משא"כ טמאות דל"ל שמא יאכלנה. דהר"ן כתב כו' נראה דהוא דעה ג' ואינו מחלק בין טמאים לטהורים אלא כיון שהם ברשותו דעתו עליהם ומותר. ואם לאו הכי אסור. ועכ"פ בטהורה מוקצה וודאי אסור דאין דעתו עליו ולא מטעם שמא יאכל מהן:

דלענין השקאה כו' דתנן אין משקין ושוחטין את המדבריות. אבל משקין ושוחטין את הבייתות ופריך הש"ס ל"ל משקין ושוחטין. ומשני קמ"ל אגב אורחא דלישקי אינש לבהמתו והדר לשחוט משום סרכא דמשכא. וכתב הר"ן על קושיית הש"ס ל"ל למימר כו' וז"ל דלענין השקאה ודאי בין אלו ובין אלו מזונותן עליך (ר"ל בין מדבריות ובין בייתות) אלא משום שחיטה נקט. ולשחיטה ל"ל השקאה. ומשני הש"ס כו'. הרי דס"ל דגם מדבריות מותר להשקותן וליתן לפניהם מזונות:

דוקא לפניהם ממש כו' ועיין סי' שכ"ד ר"ל כדמצינו בסי' שכ"ד דמותר להעמיד בהמתו ע"ג מחובר שתאכל ול"ח שמא יתלוש אדם כיון שה א איסור חמור אבל אסור להעמיד בהמתו לילך ע"ג מוקצה. דהוא איסור קל חיישינן שמא יקח המוקצה בידו ויאכילה. אבל מותר לעמוד לפניה עד שתצטרך מעצמותה לילך אל המוקצה. אלמא כיון דא"ל היכר' ל"ג שמא יקח המוקצה בידים. ה"ה הכא כה"ג ל"ח להני חששות דהכא כיון דא"ל היכיר':