מחצית השקל על אורח חיים תצז:יד

(ס"ק יד) ומצא ג' כו' ול"ל חד בתרי בטל דבע"ח חשיבי ולא בטילי ועוד דדשיל"מ היא כ"ה בר"ן:

ולפי זה אם נאכל אחת מהן כו' מותרים כו' היינו לרעת המחבר שם דמתיר דבר שיל"מ בס"ס דהיינו ג' תערובות ה"ה דמתיר גם בנפל אחת מהן. אבל לדעת רמ"א שם דאינו מתיר דשיל"מ ע"י ג' תערובות כ"א לצורך והפסד מרובה כ"ש דאינו מתיר כ"א לצורך או ה"מ בנפל דגרע מג' תערובות כ"כ ש"ך שם ס"ק נ"ז ולענין אם רשאי לאכלן כלם כאחד ואדם א' גם לדעת המחבר ע"ש. אבל בגמרא איתא עוד חששא כו' וז"ל הגמרא ממ"נ אי אחריני נינהו הא אחריני נינהו ואי לא אחריני נינהו הא איכא חד דמערב בהו:

פירש רש"י ממ"נ כלומר להכי אסורי' ממה נפשך להתירן עכ"ל וצ"ל דס"ל להר"ן ז"ל שלא העתיק כ"א דאיכא חד דמערב וה"ל להעתיק גם טעם השני דהוא לחומרא לענין נפל דלמסקנא כו' עשויים לרדות כו' די"ל דהר"ן מפרש האי ממ"נ אי אחריני כו' כמ"ש הב"ח דלא כפירש"י והוא דאחר זה מביא הש"ס ברייתא דפליגי רבי ורבנן לענין מעות מעשר שני הניח מנה של מעשר שני ומצא מאתים חולין ומעשר שני מעורבי' דברי רבי דאמרינן אדם אחר ע"פ טעות הניח מנה חולין אצל מנה המעשר. וחכ"א הכל חולין דאמרי' מנה המעשר נטל ושכח והניח שם במקומן מאתי' חולין. וס"ד דהש"ס דשם דדין גוזלות שוה לרין מעשר פלוגתא דרבי ורבנן כדאי' שם ולכן אמר בזימן שנים ומצא שלשה ממה נפשך אסורי' בין לרבי ובין לרבנן. ולכן אמר אי אחריני נינהו דהיינו לרבנן דאמרי במעשר שלקח מנה המעשר והניח שם מעות חולין מאתי' ה"ה הכא דאמרי' המזומנים אזלי לעלמא והני אחריני נינהו. א"כ אחריני נינהו וכל הג' אין מזומני' דהא אחריני נינהו ואי לא אחריני נינהו דהיינו לרבי דאמר חולין ומעשר מעורבי' ה"ה הכא דלא אמרינן הני אחריני ניהו אלא שנתוסף מעלמא גוזל אחת כדס"ל לרבי עכ"פ איכא חד דמערב בהו וכדסבירא ליה לרבי. ולפ"ז הא דאמרינן אי אחריני כו' לאסרן גם לרבנן. והיינו לפי הס"ד שם דשוה גוזלת למעשר. משא"כ למסקנא גם רבנן מודו בגוזלות ליכא חשש לומר אחריני נינהו כי אם דאיכא חד דמערב בהו והעתיק הר"ן לפי המסקנא דאי' שם בסיפא דמתני' שלשה ומצא שנים מותרים מ"ט אמרי' הני אינהו נינהו וחד מינייהו אזיל לעלמא לימא רבי היא ולא דבנן:

דתניא הניח מנה ומצא מאתים כו' הניח מאתים ומצא מנה דמנה מונח ומנה מוטל. דברי רבי דאמרינן מן המאתים לקח מנה והניח מנה מעשר במקומו. וחכ"א הכל חולין. דאמרי' שנטל כל המאתים והניח מנה חולין ומשני אפ"ת רבנן הא אתמר עליה ר"י ור"א אמרי תרווייהו שאני גוזלית הואיל ועשוי' לדדות. ר"ל שהן בעצמן מדדים י"ל שא' היתה מדדה והשניה נותרו אבל מנה לא הלך מאליו אא"כ נטלו אדם. וכשנטל נטל שניהם כפרש"י ולפ"ז דבגוזלות מודים רבנן בסיפא בזמן ג' ומצא שנים. ה"ה ברישא בזימן שנים ומצא ג' דמודים לרבי דלא אמרינן הלכו כלם והני אחדיני נינהו. אלא כיון דמדדים מודים לרבי דאמרינן רק איכא חד דמערב בהו אף על גב דברישא במעשר בהניח מנה ומצא מאתים פליגי על רבי וס"ל הכל חולין. מ"מ בגוזלות מודים:

וא"כ ליכא טעם ברישא בב' ומצא שלשה דאסורים אלא משום דאיכא חד דמערב בהו. ולכן א"ש דהר"ן לא העתיק כ"א טעם זה בלבד. ולכן אם נפל א' מהם מותרים:

דאין דרך כו' אצל מעות חברו הוא לאו דוקא אלא ד"ל אצל מעות מעשר:

ועסי"ג בהגה דאפילו במקושרי' אמרי' דעשוים לדדות. ומ"ש סימן תל"ט אפשר נתכוין לישב מאי דאיכא למידק קצת על פי' הב"ח. דהא אי' על תי' גוזלות מדדים הא אתמר עליה ר"י ור"א חד אמר בשני כיסים מחלוקת אבל בכיס א' ד"ה חולין וחד אמר בכיס א' מחלוקת אבל בשני כיסים ד"ה מנה מונח ומנה מוטל וא"כ למ"ד בין יהיה מ"ד ר"י או ר"א. דבשני כיסים מודים רבנן דמנה מונח ומ"מ. ולמה איצטריך ר"י ור"א לשנויי שאני גוזלות הואיל ועשוי' לדדות הא גוזלות דומין לשני כיסים. אמר ר"א הכא בגוזלות מקושרים וכיסים מקושרים עסקי'. ר"ל הא דאמרי' בכיס א' מחלוקת לאו כיס אחד ממש אלא שני כיסים דומי' דכיס אחד. והיינו שהם מקושרים וס"ל לדבנן כה"ג (ס"ל) דהכל חולין. ורצו לאוקמי מתני' דהכא בגוזלות מקושרים. ולכן רבנן צ"ל שאני גוזלות דעשוי' לדדות ומנתקי מהדדי עכת"ד הגמרא. וא"כ דברי הש"ס על רישא בשנים ומצא ג' דאמר ממ"נ אי אחריני כו' לפי' הב"ח ר"ל לרבנן. הא כיון דלא אסיק דעתי' שאני גוזלות דעשוי' לדדות כ"ש דלא אסיק אדעתיה תי' ר"א דמיירי בגוזלות מקושרים וא"כ למ"ד בשני כיסים מודים רבנן א"כ בגוזלות דאין מקושרים מודו רבנן לרבי דלא אמרי' אחריני נינהו. א"כ איך אמד אי אחריני נינהו כו' היינו לרבנן. הא גוזלות שאין מקושרים דהוי דומיא דשני כיסים. מודו רבנן דלא אמרי' אחריני נינהו. היה צ"ל דהש"ס אזיל דוקא למ"ר בשני כיסים מחלוקת. ולזה רמז לעיין מ"ש מ"א בסי' תל"ט ס"ק ז' דהא דאמרינן בכיס א' מחלוקת דהיינו שני כיסים דומי' דכיס אחד דהיינו שני כיסים מקושרים אבל בשני כיסים ממש שאין מקושרים מודו דבנן. היינו דוקא בסיפא הניח מאתים ומצא מנה אבל ברישא בהניח מנה ומצא מאתים פליגי רבנן אפילו בשני כיסים שאין מקושרים. ובזה א"ש מ"ש לפי הס"ד אי אחריני כו' לרבנן אפילו למ"ד בשני כיסים מודו רבנן. ועמ"ש בע"ה שם בסי' תל"ט והב"ח הקשה כיון דר"א מוקי סיפא במקושרים. א"כ ה"ה רישא בב' ומצא ג' ג"כ מיירי במקושרים וא"כ תיקשי ממ"נ אי מצא שנים ומקושרי' והג' אינו מקושר א"כ למה אסורים השנים הא ידעינן דאותה שאינה מקושרת היא הבאה מעלמא וב' המקושרים הן שהזמין ואי מצא כל הג' עקושרי' א"כ פשיטא דאסורי' דהא חזי' דכל הג' הם שלא הזמין. ואי מצאן כלם אין מקושרי' מאי אריא ב' ומצא ג' אפילו לא מצא רק שנים אין מקושרי' אסורים. דע"כ אחריני נינהו דהא הזמין מקושרים ותי' דבאמת אפילו מצא שנים אסורים כיון דאין מקושרים ונקט מצא ג'. דמיירי בכל גווני בין הזמין מקושרים ובין הזמין אין מקושרים ובהזמין ואין מקושרים אינו אסור כ"א במצא ג' ולכן נקט מצא ג'. אבל הט"ז והסכים עמו הפר"ח חולקים וס"ל בהזמין שנים מקושרי' ומצא שנים אין מקושרים מותרים. דמנתקי אהדדי ואינהו נינהו: