מחצית השקל על אורח חיים תעג:טו

(ס"ק טו) או שאר כו' בגמ' מוכח כו' דפליגי תנאי שם באיזה מין מרור יוצאים וכן א"ר יוחנן שם מדברי כלם נלמד ירק מר יש לו שרף (פירש"י כשחותכים אותו במקום החתך יוצא ממנו שרף לבן) ופניו מכסיפים (פירש"י אינו ירוק מאד ככרתי) וכתב רש"י שהן הן סימני מרור וא"א דבכל ירק מר יוצאים א"כ במאי פליגי הני תנאי ואמאי איצטרך לכללא דר' יוחנן:

ומ"ש האגור כו' ר"ל דרמ"א יליף דבכל ירק מר סגי מדהתיר האגור לענה ואין זה ראיה דהאגור מפרש דמרור דהוא מין ה' דחשבה המשנה פירושה לענה אבל שאר ירק מר לא:

לטוגא הוא לעז של חזרת:

דהא איכא מאן כו' דבדף ל"ט אי' רבינא אשכחיה לר"א בריה דרבא דמיהדר אמרירות וא"ל הא חזרת תנן כולי ואמר ר' אושעיא מצוה בחזרת ואמר רבא מה חזרת חסא דחס רחמנא עלן ואר"ש בר נחמני אר"י למה נמשלו מצרים למרור. מה מרור תחלתו רך וסופו קשה כו' א"ל הדרי בי. משמע דאי לאו הני טעמי דאיכא בחזרת דחס רחמנא עלן תחלתו רך כו'. אף דשנוי ראשון במשנה הוי ראוי להדר אמרירותא דהיינו מרור דתנן משום דמרור טפי. נשמע דס"ל דמרור דמתני' היינו ווירמ"ט:

ואגודה כתב כו' ושמא בשביל כו' ר"ל דהאגודה ס"ל דהמוקדם במשנה מוקדם למצוה ולכן תמכא קודם למרור והא דלא ל"ח עולשין שהוזכר במשנה קודם תמכא ע"ז כתב דלא אתברר דעולשין כו' ולא ידענא מהו עולשין:

שאין לטוגא הוא לעז של חזרת ס"ל דמרור דמתני' כולל כו' דודאי אין ליקח מין שאינו מוזכר במשנה כצ"ל. אך בגמ' לא משמע כן כצ"ל:

בלא שם לווי דהיינו בשעת מתן תורה לא ה"ל שם לוי ואיך אפשר לנו לידע דבר זה כי אם המקובל בידינו מחכמי משנה והש"ס:

וגם בכוונת רש"י כו'. ר"ל דרש"י לא נתכוין כ"א לפרש המלה אבל לא לפסוק דין: