מחצית השקל על אורח חיים תעג:יד

(ס"ק יד) לא כבושים כו' דאזיל לשיטתיה דס"ל גם לענין איסור לא מיקרי כבוש במים אלא בחומץ. ועיין בב"י סי' תקכ"ז דכתב גם לענין עירוב תבשילין דיוצאים בכבוש כמ"ש שם סעיף ה' ונראה מדבריו דמה שיהיה נקרא כבוש בחומץ או במים תניא במחלוקת רש"י ופוסקים לענין איסור. וה"ה הכא. אבל הח"י מתיר. מרור כבוש כיון דגם לאחר כבישתו במים עדיין עומד טעם מרירותו בו. והכא כ"ע מודים דכבוש דקתני דאין יוצאים ר"ל בחומץ דהחמיצות מבטל טעם המרירות ואייתי ראיה מדתנן אין יוצאים בכבושים ובשלוקים ומבושלים וכתב התו' דע"כ שליק' הוי מבושל יותר מסתם בישול וא"כ קתני לא זו שלוק אלא אף זו מבושל אינו יוצא אבל א"א דשלוק הוי פחות מסתם בישול. א"כ ע"כ מתני' קתני זו ואצ"ל זו. וזה נראה להם דוחק. וא"א דכבוש ר"ל במיים אכתי קתני רישא זו ואצ"ל זו. ויותר קשה דרישא לא כבושים ולא שלוקים הוי זו ואצ"ל זו. וסיפא לא שלוקין ולא מבושלים הוי לא זו אף זו אלא ע"כ דכבוש ר"ל בחומץ דמבטל טעם המרירות טפי משליקה בבישול והוי כל המשנה לא זו אף זו. והא דלא קתני כבוש במים אע"כ דתמכא יוצאים כבוש במים והמשנה רצה למיתני מלתא פסיקתא מה שכל הה' מינים דחשבה המשנה אין יוצאים בהן. לכן לא קתני כבוש במים. וכן בתשו' פ"מ ח"ב סימן ק"י כ' בפשיטות דיוצאים בתמכא כבוש במים לכתחלה כיון דעומד במרירותו ואייתי קצת ראיה מדאמרינן דף ל"ט ע"ב אין יוצאים לא בכבושים ולא בשלוקין כללו של דבר דבר שיש בו טעם מרור יוצאים בו וכל שאין כו' משמע אפילו כבוש כשיש בו טעם מרור יוצאים:

וגזל פסול כמ"ש ס"ס תנ"ד מן הקרקע דסתם גוים גזלנים הן וקרקעותיהם יש לחוש שגזלו מישראל ואע"ג דבעלים נתייאשו מ"מ קי"ל קרקע אינה נגזלת. ולא קנאה הגוי כל זמן שהוא מחובר אלא כשתלשן הגוי אז קונה בייאוש ושינוי רשות אח"כ ביד ישראל וליכא גזל ביד ישראל דגזלה נקנית בייאוש ושינוי רשות. כ"ה לקמן סי' תרמ"ט לענין ד' מינים שבלולב:

כל העומר כו' עיין סוף סי' תרל"ז: