מחצית השקל על אורח חיים תסז:ב

(ס"ק ב) כדי כו' יאכלנו ישראל ק"פ. וא"כ בערב פסח בשעה ה' אסור דאי ימכרנו אז לישראל לא יכלה קודם פסח:

ואותבי' רבה ב"ל מדתני' בגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לגוי שמא ימכרנו לישראל כיון דאין הכלאים ניכרים וה"ה דיש לחוש כן בהני חטים:

דאין לוקחים פת כו' ולדידן ע' לקמן בס"ק זה:

בעובד' דפסחים ד' מ' ע"ב בספינ' של חטין שטבעה בנהר דתחלה אורי רבא ג"כ למוכרן לגוי ואותביה רבה ב"ל מהאי ברייתא דכלאים והדר ביה והתיר לזבוני מעט מעט כמו שכתוב בש"ע א"כ כבר ידע מברייתא דכלאים איך טעה שנית בעובדא דיין נסך:

וא"כ קשה למה הטריח' כו' בשלמא אי לא באו שני המעשים לפני רבא בפעם א' לק"מ למה לא התיר בהאי דיין נסך למכרן מעט מעט דאפשר באותו פעם לא אסיק אדעתיה האי התירה ולא עלה על לבו. כי כן דרך בני אדם שכמה פעמים ישכיל דברים אשר מאז לא עלה על דעתו. אבל לפמ"ש התוס' דבפעם א' הורה על שני המעשים. וכיון דהורה בהאי דחמץ למכרן מעט מעט ולמה הטריחן בהאי דיין נסך ולא הורה להם ג"כ למכור מעט מעט:

ומשמע כו' אפי' ביצה אחת דהכי ל' הגמ' ופוסקים אין מוכרים ביצת נבילה וטרפה לגוי נקטו ביצת ל' יחיד ולא בצים ל' רבים. משמע דאין לו תקנה למכרן מעט מעט והא דלא נתן תקנ' למטחינהו ולאפותן. אפשר במקומו נהוג לאכול פת גוים. ואז אין תקנה כי אם למכור לגוי פרוסת לחם כמו שכתוב רמ"א סוף סי' קל"ד בי"ד ואפשר היו חטין מרובין ולא היה אפשר למכור כל כך הרבה פרוסות כי לא בקלות ימצא קונים על פרוסת לחם ולהשהותן זמן מרובה אסור משום תקלה:

ומ"ש רמ"א כו' ביין נסך שנתערב במים דסתם יינם בטל בששה חלקי מים ואז מותר אפי' בשתיה ואם נתערב במים ואין בהם כדי לבטל היין ימכרם לגוי חוץ מדמי יין נסך שבו וסיים רמ"א מיהו לא ימכור הרבה ביחד כו' משמע דמעט לית ליה א"כ מוכח דאפי' בשאר איסורים מעט מעט מותר:

מרגישים טעם היין. ואע"ג דעכ"פ אם יטעמנו ישראל יעשה ישראל איסור. זה אינו דליכא למימר שהגוי ימכרנו לישראל דידע הגוי אם יטעמנו הישראל ירגיש טעם היין ויחזור לו המים כי יטעון שהוא מקח טעות. ואפי' תימא דמ"מ ניחוש מ"מ הא טעימה אינה אסורה אלא מדרבנן לא הוי ליה למיחש חשש רחוק כזה באיסור דרבנן:

אלא כוונתו כו' דשני תקנות יש בדבר א' תקנת ר' שמעון בן גמליאל המוזכר במסכת ע"ז דף ע"ד שימכור כולו לגוי חוץ מדמי יין נסך שבו. והשני תקנת ר' אליעזר המבואר דף מ"ט ע"ב שיוליך הנאה לים המלח וע"ש בי"ד סי' קל"ד בטור ובית יוסף וחילוק בין שני תקנות הללו. דאם מוכרן חוץ מדמי יין נסך שבו צריך למכור הכל בפעם א'. אבל ע"י תקנת יוליך הנאה לים המלח יכול למכרן מעט מעט ולזה כיון רי"ו מיהו לא ימכור ביחד ומה שסיים רמ"א שם שמא יחזור וימכרנו לישראל אינו מל' רי"ו אלא שרמ"א הוסיף כן מדעתו לפי הבנת רמ"א אבל המגן אברהם ס"ל דמ"ש רי"ו מיהו לא ימכור ביחד. ר"ל דלא הותר כי אם ע"י שיוליך הנאה לים המלח. וע"י זה מותר למכור מעט מעט. אבל תקנה למכור דוקא הכל יחד והיינו למכרו חוץ מדמי יין נסך שבו לא דלא קיי"ל האי היתרא (ולפי ל' רי"ו שהביא הרב"י שם סי' קל"ד א"א לכוין כן וס' רי"ו אינו ת"י) אבל גם דבריו צריך עיון דהתוס' ספ"ג דע"ז כו' ר"ל דרי"ו כ' כן בשם התוס' ואין כוונת התוס' כפי מה שהבין הרי"ו דאי' בע"ז דף מ"ט ע"ב האי גברא דאיתערב ליה חביתא דיין נסך בחמרי' אתי לקמיה דר"ח א"ל שקול לארב' זוזי ושדי בנהרא ולשתרי לך. וכתבו התוס' וזה לשונו שקול כו' ולמכרן כ"א בפני עצמו אמר לו כן כדפרישית עכ"ל והבין רי"ו דכוונת התוס' דוקא למכרן כ"א בפ"ע דהיינו ע"י תקנת שישליך דמי יין נסך דהיינו ד' זוזי הותר לו אבל לא הותר לו למכרן בפעם א' ע"י תקנת חוץ מדמי יי"נ שבו וע"ז כ' מ"א דאדרבה כוונת התוס' להיפוך דודאי אם ירצה למכרן בפעם א' חוץ מיי"נ מותר. אלא דר"ח בא להקל עליו וא"ל דלשדי ד' זוזי בנהרא ועי"ז רשאי למכרן מעט מעט כ"א בפ"ע. אבל בדבר וכו' ר"ל לפי מאי שפי' מ"א דברי רי"י דלא כרמ"א. א"כ אין מדברי רי"ו ראיה להתיר בשארי איסורים למכור מעט מעט שמא ימכרנו לישראל אלא דיי"נ שאני דשום ישראל לא יקנה יין מגוי אלא בחמץ ודלא כש"ך בי"ד סי' פ"ד ס"ק י"ז שהתיר גם בשאר איסורים למוכרו לגוי מעט מעט וע ש בפר"ח. ועבי"ד סי' קי"ב סי"א שכ' פת של ישראל שאפה גוי בלי סיוע ישראל אסור ואפי' למכרו לגוי אסור במקום שנוהגים לאכול פת גוי שמא יחזור וימכרנו לישראל אא"כ חותכו לחתיכות דחתיכות פת אסור לקנות מגוי. משמע דאפי' מעט מעט אסור למכור לגוי בשאר איסורים מדהוצרך לתת תקנה לחתוך הפת לחתיכות ולא כ' למכור מעט מעט:

דהוה ס"ס הנעשה בידים ר"ל כיון דהוא גורס שיהיה ס"ס הוי כעין מבטל איסור לכתחלה:

וצ"ע דהא מיירי בחמץ הרבה. דהא מעט מעט באמת מותר וע"כ מה שמקשה הא הוי ס"ס היינו להתיר למכור הרבה ביחד. וא"כ נקט ספק שמא יאכלנו ישראל קודם פסח כיון דהוא הרבה אינו יכלה קודם פסח. דאם אפשר שיכלה קודם פסח אז נקרא מעט מעט משמע לכאורה דס"ל כפי' הכ"מ דאי ס"ל כמ"ש מ"א דמעט מעט מותר דאפי' ימכרנו לישראל יכלה קודם פסח א"כ אפי' מעט מעט אינו מותר אלא מטעס ס"ס שמא לא ימכרנו לישראל ואפי' ימכרנו שמא הישראל יכלה אותו קודס פסח והא ס"ל דאין לעשות ס"ס בידים א"ו ס"ל כפי' הכ"מ דמעט מעט מותר דאמרי' לצורך עצמו קנאו ולא ימכרנו כלל ולפ"ז לשיטת מ"א דס"ל מעט מעט מותר משוס ס"ס ע כ צ"ל דמותר לעשות ס"ס בידים ולא חש לקושיות רי"ט דאפי' הרבה יהיה מותר שמא ימכור הגוי לישראלים הרבה מעט מעט דאפשר דאין זה ספק הרגיל דמסתמא כאשר קנה הרבה ביחד כן ימכרנו. ועבי"ד ס"ס נ"ז דשם משמע כהרי"ט דאין לעשות ס"ס בידים שכ' שם ש"ך בס"ק נ"א על מ"ש רמ"א שם ספק טרפה יש מכשירים אף ע"ג דקי"ל לאסור מ"מ מותר למכרו לגוי כו' הואיל ויש מכשירים וכתב הש"ך דאין להקל בזה כ"א בדרוס' דבלא"ה איכא צדדים להתיר משמע אבל באיסור אחר אפי' איכא פלוגתא בדבר אין מתירים למוכרו לגוי והטעם אע"ג דהוי ס"ס חדא דילמא עיקר כדעת מכשירים ואת"ל כהמחמירים שמא לא ימכרנו לישראל מ"מ הוי ס"ס הנעשה בידים ואסור דל"ל משום דהוי ס"ס דפלוגת' וגרע משאר ס"ס דאדרבה ספקא דפלוגתא עדיף משאר ס"ס אלא כוונת הש"ך משום דהוה ס"ס הנעשה בידים וכמו שהוכיח הרב מנח"י בקו' הספקות במחודשים סעיף ב' ותמה עמ"ש הש"ך בסי' ס"ו ס"ק י' דמשמע מדבריו להיפך ע"ש וע' בפר"ח בקו' הספקות כלל י"ח: