מחצית השקל על אורח חיים תסז:יג

(ס"ק יג) אוסרים הכל כו' וה"ה שאר תבשילים כו' אע"ג דתבשיל הראשון לא נאסר אלא על ידי משהו מ"מ אוסר גם התבשילים אחרים ע"י משהו:

ובט"ז בי"ד כו' א"א פליטתה להבין הדברים צריך אני להציע בקיצור דבריו אי' בחולין דף ק' דרש רב כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה דרב כר"י ס"ל מין במינו לא בטל ר"ל כגון שהיה קדרה מלאה רוטב בתוך הרוטב כמה חתיכות בשר כשר. ולמעלה מן הרוטב היה מונח ע"ג החתיכות חתיכה א' כשרה וע"ג אותה חתיכה היה חתיכה של נבלה וא"א לצרף החתיכות שבתוך הרוטב לא לאיסור ולא להיתר. כיון שאותה חתיכה שהנבלה עליה היא למעלה מהרוטב לכן אם החתיכות נבלה נתנו טעם באותה חתיכה כשרה נעשית נבלה ואם שוב חזר וניער כל הקדרה עד שגם החתיכה העליונה נכנס לרוטב היא אוסרת כל החתיכות אע"ג שהן ס' נגדה מפני שהן מינה ומב"מ לא בטל ופריך הש"ס מאי ארי' שנתן טעם כו' אפי' לא נתנה טעם נמי כיון שניער תאסר החתיכת נבלה גופה שאר החתיכות ומשני אביי כשקדם וסילק האיסור דהיינו חתיכת נבלה קודם שניער הקדרה. והקשו התו' דאכתי תקשי ל"ל שנתן טעם בחתיכה הא החתיכת נבלה עם אותה חתיכ' עליונה היא מין במינו ותאסר במשהו ותי' ר"ת ניהו דאמרי' גם בשאר איסורים חתיכה נ"נ מ"מ כיון שאותה חתיכה לא היתה נאסרת כ"א ע"י משהו לא היתה אוסרת שאר החתיכות שבקדרה ע"י וגם היא לא נ"נ וכן העתיק הטור בי"ד ומזה הוליד הט"ז לענין חמץ בפסח בחתיכה שנאסרה ע"י משהו אם שוב נפלה אותה החתיכה למקום אחר אינה אוסרת במשהו מק"ו דהא לר"י מב"מ מן התורה לא בטל מ"מ כה"ג אינו אוסר כ"ש חמץ בפסח דמה שאוסר במשהו היא דרבנן כ"ש דכה"ג לא יאסר. והעמיסו בלשון הטור שם ודייק הט"ז בלשונו אינה אוסרת בפליטתה ור"ל כמו שסיים הט"ז שם דוק' אם מכיר אותה חתיכה וזרקה לחוץ א"כ אינה אוסרת כ"א פליטתה לכן שרי כנ"ל. אבל אם אינו מכיר החתיכה עכ"פ צריך לבטל גוף החתיכה דהא היא נאסרה וגם לענין לח בלח ע"ש:

וכ"מ כ' כו' ואע"ג דאין החתיכה נ"נ מ"מ האיסור אוסר במשהו ר"ל משהו איסור הבלוע אוסר. והיא סברת הדרישה שהביא ט"ז שם אלא שהט"ז דחה דבריו. דאם כן הדרא קושיות התוס' לדוכת' ל"ל שנתן טעם בחתיכה. ניהו דהחתיכה לא נ"נ ע"י משהו מ"מ אותה משהו הבלוע תאסר כל הקדרה כשניער מפני שהן מינו ותי' בספ' נ"ה דלר"י כיון דדוקא מב"מ לא בטל א"כ דוק' כשהאיסור בעין אז מיקרי מב"מ ואוסר במשהו. משא"כ כשאותה משהו בלועה בחתיכה וכח אחר מעורב באותו משהו לא הוי מב"מ עם החתיכות שבקדר ולכן אין המשהו אוסר הקדרה כשניער. משא"כ לדידן בחמץ דאפי' אינו מינו במשהו אותה משהו הבלוע אוסרת ע"ש:

ויש נפקותא כו' ר"ל לדידן מה לי א"א דהחתיכה נ"נ ע"י משהו והחתיכה אוסרת שאר החתיכות או א"א דאין נ"נ והמשהו שבתוכה אוסרת וודאי לר' יודא איכא נ"מ כנ"ל אבל לדידן דלא קי"ל כר"י ג"כ איכא נ"מ:

דבר דעביד לטעמיה כו' ר"ל אם תחל' נפל לדבר דעביד לטעמיה דלא מהני ס' ונאסרה ואח"ז נפל אותה חתיכה למקום אחר שגם הבליעה לא עביד שם לטעמא אי היה החתיכה נ"נ היה צריך ס' נגד כל החתיכה אבל כיון דע"י משהו לא נ"נ א"צ ס' אלא נגד המשהו:

חמץ תוך זמנו כו' ביאר מ"א למטה כונתו בזה. אי נתערב במינו ושלא במינו דאמרי' סלק כו' ע"כ אין הכוונה כפשוטה שנפל מיד לתוך מינו ואינו מינו דאע"ג דמב"מ לא בטל לר"י מ"מ אמרי' ס"ק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו וכדאמרי' בחולין דף קו"ף דאין לדין זה שייכות פה לנפקות' אע"כ צ"ל שנפל תחלה למינו גרידא ואסרה במשהו ואח"כ נפלה החתיכה שנאסרה במשהו לאינה מינה דאי היה החתיכה נעשה נבלה היה צריך ששים נגד כל החתיכה ועכשיו דע"י משהו לא נעשה נבלה אין צריך ששים אלא נגד המשהו. ומה שסיים סלק מינו כמי שאינו צחות ל' נקט הש"ס וכוונתו דאותה חתיכה שנאסרה במשהו מצד שהיה מינו אותה אמרי' סלק דהיא אינה אוסרת בפליטת' כיון דלא נעשה נבלה ולכן לא סיים בל' הש"ס ושאינו מינו רבה עליו ומבטלה אלא דאכתי קשה ל"ל שנפל אח"כ לאינה מינו אפי' נפלה שוב למינו מ"מ כיון דע"כ ס"ל רמ"א כמ"ש הנ"ה כיון דכח אחר מעורב בו ל"מ מינו כנ"ל א"כ אפי' נפלה למינו מיקרי אינו מינו ודוחק גדול לו' דבאמת כן כוונתו במ"ש ולאינו מינו ר"ל אפי' מינו הוי אינו מינו. אלא דבלא"ה דוחק בעיני שיהיה הנ"מ כפשוט' אליב' דר"י דס"ל מב"מ לא בטל דהא לא קי"ל כוותיה לכן נלענ"ד דקאי לענין דשיל"מ דקי"ל מב"מ לא בטל ובאינו מינו בטל ועפ"ז א"ש דרמ"א אזיל לשיטתי' שכתב בת"ת הטעם דמחלקים לענין דשיל"מ בין מינו לאינו מינו הביאו הש"ך סי' ק"ב סעיף קטן ד' וז"ל דאין החשיבות מצד האיסור עצמו אלא מאחר שיהיה לו היתר אח"כ כו' וכל שנתערב שלא במינו אין ההיתר יקרא על שם דבר האיסור אלא על שם דבר שנתערב בו והוי כמו שאין לו מתירין עכ"ל. וא"כ בדשיל"מ אפי' אינו מינו לא הי' ראוי להתבטל אלא משום שהאיסור נקרא ע"ש ההיתר א"כ כה"ג אפי' המשהו בליעה וכח אחר מעורב בו ניהו דלר"י דמב"מ לא בטל מגזרת הכתוב כה"ג מיקרי אינו מינו כמ"ש נ"ה אבל לענין דשיל"מ כיון דעכ"פ נקרא ע"ש האיסור אפילו הוי אינו מינו אינו בטל ולכך הוצרך רמ"א לו' שנתערב אח"כ באינו מינו ממש והוא סברא ישרה לענ"ד. אך הנ"ה ע"כ ל"ל סברתי דהא גם הוא ס"ל כרמ"א דאותה משהו הבלועה אוסרת וכ' דנ"מ בדשיל"מ אם נפלה תחלה למינו ואסרה החתיכה במשהו ואח"כ נפלה החתיכה אפילו למינה מתבטל דבפעם שני הוי אינו מינו כיון דכח אחר מעורב בו הרי דאפי' לענין דשיל"מ ס"ל דלא נקרא מינו ובטל ואולי בנ"ה ס"ל כטעם הר"ן בנדרים הובא בט"ז שם סי' קי"ב ס"ק ה' דע"כ לא פליגי רבנן עליה דר"י וס"ל דמב"מ בטל אלא דאין לאיסור היתר דאז לא הוי מב"מ דאף ע"ג דהן מין א' מ"מ חלוקים שזה אסור וזה מותר ולכן בדשיל"מ מודים רבנן דהיכי דהוי מב"מ לא בטל דהא שוין ממש דשניהם מין אחד דגם לענין איסור והיתר שוין דהא גם האיסור יהיה לו היתר וזה הטעם דדשיל"מ לא בטל ולכן באינו מינו בטל דאע"ג דשוין לענין איסור והיתר מ"מ חלוקים במינן עכת"ד ולטעם זו שפיר יש לחלק אס כח אחר מעורב בו גם לענין דבר שיל"מ מיקרי אינו מינו ואע"ג דבש"ך העתיק טעם רמ"א שבת"ח כנ"ל מ"מ בספרו נ"ה י"ל אליבי' דנפשיה מסתבר ליה טעם הר"ן. דהא הב"ח עצמו כו' ר"ל דגם הב"ח כ' נ"מ זה שכתב בהגה' או"ה מרמ"א חמץ תוך זמנו כו':

בסי' תמ"ז ע"ש במ"א ס"ק מ"ב הביאו. מותר וכ' עוד שם בס' נ"ה כנ"ל דלא הוי דשיל"מ משום שחוזר לאיסור' לשנה הבאה וכמ"ש בש"ע י"ד ס"ס ק"ב:

לא ע' במרדכי כו' כבר השיגו בזה לעיל סי תמז ס"ק מ"ה ע"ש:

ואפי' חתיכ' הנאסרת מחמת משהו כו' כולה אסורה ר"ל דלא כנ"ה דלס' נ"ה ל"מ אם שוב נתערבו באינה מינה דבטלה דהא לדעתו הטעם משום דהוי דשיל"מ דבטל באינו מינו אלא אפי' נתערבה במינו מ"מ בטל' דלדעת ס' נ"ה דאפילו לענין דשיל"מ מ"מ אותו משהו שכח אחר מעורב בו מיקרי אינו מינו כנ"ל וא"כ בטל אבל לדעת מ"א דאפי' באינו מינו מ"מ יבש לא בטל א"כ אפי' נתערבה באינו מינו ממש לא בטלה כי המשהו הבלוע אסור: