מחצית השקל על אורח חיים תנה:יז

(ס"ק יז) כשרה כו' עיין במנחות כו' דשם פריך הש"ס מהאי ברייתא דתניא תבלה (לעיסת פסח) בקצח בשומשמין ובכל מיני תבלין כשרה כו'. קס"ד דאפיש לה תבלין טפי ממצה. וקשיא תבטל הקמח לגבי תבלין (למ"ד בתר מבטל אזלי' ע"ש) ומשני הב"ע דלא אפיש לה תבלין דרובה מצה ולא בטלה וכתב התו' ד"ה אלא כו' על קושיות המקשין יש לתמוה כו' דכיון שיש בתבלין טעם מצה ראוי לצאת י"ח כדאמרינן בזבחים דף ע"ח עשה עיסה מן החטין ומן האורז ואם יש בו טעם דגן כו' ואדם יוצא בו י"ח בפסח. וצ"ל דהך שמעתא פליגי אהאי דהתם. ואין להקשות אהאי דזבחים מהא דאמרינן בער"פ לא לכרוך איניש מצה ומרור בהדדי דלמא אתי מרור דרבנן ומבטל למצה דאורייתא. דהתם חוזק כו' עכ"ל. ומדקשיא להו אהאי דזבחים ושבקו להקשות על תבלין. דסוגיא דמלחות דקיימו ביה. לכאורה משמע דס"ל דתבלין מצטרפים דלא כמ"ש מ"א ולכן לא קשיא דלבטלי תבלין דרשות למצה. דאדרבא גם התבלין מן המצוה דהא מצטרפים לשיעור אולם בער"פ דף קט"ו ע"א ד"ה אתי מרור כו' כתב וז"ל והא דשרי בהקומץ מצה מתובלת לא אתי בשמים ומבטלים למצה. דאין מן הבשמים כ"א דבר מועט עכ"ל:

והיינו כמסקנת הש"ס במנחות דלא אפיש לה תבלין. וא"כ מה"ט לא הקשה במנחות על תבלין דעכ"פ למסקנא ניחא. משא"כ בהאי דזבחים גם לפי האמת קשיא. מ"מ לפי מ"ש מ"א דאין התבלין מצטרפים. א"כ לפי מ"ש מ"א סי' תנ"ג ס"ק ד' בעשה עיסה מן החטים ומן האורז דבעינן דוקא כזית כא"פ. ולא סגי בטעם דגן. ע"כ לא פסק כהפוסקים דס"ל דחטים גוררים את האורז:

וכמ"ש שם. א"כ אורז דין תבלין יש לו. א"כ גם אין האורז מצטרף. וצריך לאכול כזית דגן. דהיינו אכילת פרס מן העיסה שיש בה כזית מצה וכדעת פר"ח שם וכמ"ש שם: