מחצית השקל על אורח חיים תנא:כז

(ס"ק כז) ישים כו' צריך עיון כו' המכוון דהטור כתב וז"ל מחבת או יורה שיש בו טלאי אין ניתר בהגעלה לפי שהבליע תחת הטלאים אין נפלט ע"י הגעלה ומבואר שם דוקא בקדם בליעה לטלאי. אבל קדם טלאי לבלוע מהני הגעלה דכבולעו כך פולטו. וכתב הרב"י ע"ז וז"ל וכת' הרשב"א בתשוב' שהגעלה מפלטת מכאן כמו מכאן. אלא שאנו חוששים שמא תחת אותן חתיכות טלאי נכנס הגוף האיסור וממשו של גוף האיסור אינו נכשר בהגעלה לפיכך אנו רגילים בכיוצא בזה שמניחים גומרין על מקום הסדקים כדי שישרף גוף האיסור אם ישנו ואח"כ מגעילו ואם של עץ הוא כו ירחיב כו' כמ"ש בש"ע וע"כ דברי הרב"י בש"ע מקורן מדברי הרשב"א הנ"ל וכיון שכתב בש"ע דבקדם בליעה לטלאי צריך שישים גחלים על מקום טלאי ובקד' טלאי לבליעה אינו מצריך גחלים ע"כ מיירי כשמדובק מאוד שעכשיו אחר שנתן עליו הטלאי אי אפשר שיכנס חמץ תחת הטלאי וכמ"ש הט"ז ס"ק י"ח. והבין מדברי הרשב"א דחולק עמ"ש הטור והרא"ש והראבי"ה וסבירא ליה דגם בקדם הבלוע לטלאי מהני הגעלה ואין הטלאי מפסקת ומכל מקום מוציא הבלע מתחת הטלאי. (או שיוצא הבלוע מצד השני שאין עליו טלאי וכן הבין הפר"ח מדברי הרשב"א ע"ש) אלא דיש לחוש שיש בעין תחת הטלאי מה שנכנס שם קודם ששם עליו הטלאי ומה שהוא בעין לא מהני ליה הגעלה לכן מצריך להניח גחלי' על מקום הטלאי לשרוף החמץ שהיה תחת הטלאי מקודם כנ"ל. אבל מ"א ס"ל שלא לעשות מחלוקת בין הרשב"א ובין הטור והעומדים בשיטתיה ולכן מפ' דהרשב"א לא מיירי אלא בקדם טלאי לבליעה ואינו מדובק כ"כ ויש לחוש שאחר נתינת הטלאי נכנס תחתיו חמץ ואע"ג דכה"ג שקדם הטלאי לכ"ע מהני הגעלה מ"מ למקום הטלאי שיש חשש חמץ בעין ל"מ הגעלה ולכן צריך לשום שם גחלים (ואותן גחלים אינן מתורת ליבון דא"כ ה"ל לפ' להדי' שצריך לגחלים מרובי' עד שיהיה הנצוצים נתזים ממנו אלא ר"ל שדי בגחלים מועטים והוי כליבון שהוזכר ברמ"א לעיל סעיף ד' ואין מספיקים כאן כ"א לשרוף החמץ שתחת הטלאים) אבל בקדם בליעה לטלאי מזה לא דיבר הרשב"א ומסתמא י"ל דמודה להטור ודעימיה דלא מהני הגעלה עם אותן מעט גחלים. כי הטלאי מפסקת וא"א להוצי' מכלי ע"י הגעלה במקום שתחת הטלאי:

וכ"כ הב"ח כו' דהרשב"א מיירי דוק' בקדם הטלאי. אבל בקדמה הבלוע מודה הרשב"א דלא מהני הגעלה ולזה כ' הב"ח מסברא דנפשיה דכל הכלי צריך ליבון דקיי"ל כתשמישו כך הכשירו וכיון דנשתמש בו בלא טלאי א"א להגעיל כשהטלאי עליו:

וכ"מ באו"ה כו' הבין בס' חמד משה דמייתי ראיה מאו"ה דבקדם טלאי צריך ליבון. וע"ז האריך וכתב שהב"ח ומ"א שגגו בכוונת או"ה ע"ש. ולענ"ד כוונתם להביא ראיי' להיפך דעכ"פ ליבון מהני דס"ד דבעי' דוק' כתשמישו כך הכשירו וכיון דנשתמש ע"י רותחין לא מהני הליבון אע"ג דבאמת עדיף מיניה הליבון מ"מ יש מקום לטעות וע"ז הביאו ראי' מאו"ה דעכ"פ ליבון מהני וזה מוכח שם מאו"ה ע"ש וה"ה דה"מ להביא ראי' לזה מדברי הטור שכ' וכן קדיר' של מתכות אם רוצה להסיקו ולמלאה גחלים שרי עכ"ל. ואולי אפשר דבאו"ה כ"כ על דין טלאי דאפשר דגרע לכן הביאו ראיה מאו"ה:

לכן נ"ל דבקדים כו' מ"א חולק על הרב"י בתרתי אבל גם על הב"ח חולק דהב"ח ס"ל דבקדם הבליעה צריך ללבן כל הכלי ומ"א ס"ל דדי אם ילבן מקום הטלאי. מ"מ בעיקר הדין מודה להב"ח בתרתי:

וז"ש עד שישרף גוף האיסור ואם קדם כו' נרא' שנדפס בטעות וצריך להפך הדברים וכצ"ל ממנו ואם קדם טלאי לבליעה די בליבון קל וז"ש עד שישרף גוף האיסור כו' ר"ל דלשיטות מ"א דהרשב"א מיירי כה"ג בקדים טלאי לבליעה ואפ"ה מצריך גחלים והיינו ליבון קל. ולכן כ' רשב"א ל' עד שישרוף גוף האיסור דלא מהני במקום ליבון אלא לשרוף מה שהוא בעין תחת סדקי הטלאי:

כלים כו' ועוד כיון שהבדיל מפסיק כו'. ועל טעם זה חולק פר"ח ומסכי' לטעם א' ולפ"ז כתבו האחרונים הא דטלאי שהוזכר בש"ע מיירי שדיבק הטלאי ע"י מסמורים כה"ג. אבל אם התיך בדיל וכדומ' וסתם הנקב מהני הגעלה אפי' קדם הבליע':

ולפ"ז אפי' כו' ר"ל בין לטעם א' ובין לטעם ב' דעכ"פ שייך בבדיל ישן טעם א':

ועבי"ד סי' ק"ך לענין טבילה ר"ל שכ' כלי' המצופים באבר בפנים או בחוץ יטבול בלא ברכה (אבל אם מצופה מבחוץ ומבפנים פסק פר"ח שם לטבול ולברך) א"כ שמעינן אע"ג דהכלים מצד עצמן א"צ טבילה דהא הן כ"ח מ"מ ע"י צפוי של אבר צריכים טבילה א"כ ה"ה כלים ישנים אף שכבר הוטבלו מ"מ אם ציפן באבר או בדיל צריכים טביל' שנית משום הציפוי. ואם האבר היה של ישראל ע"ש דינו: