מחצית השקל על אורח חיים תנא:כד

(ס"ק כד) אין כו' דל"א שמוליך בליעתו כו' וז"ל או"ה כו' המובן הפשוט במ"ש שאין מוליך הבליעה בכולו ור"ל שמתחלה בשעת בליעת האיסור בכלי לא נתפשט האיסור כ"א עד מקום שנשתמש בכלי אבל מ"א יברר אח"ז דאין הפירוש כן:

כמ"ש בי"ד סי' צ"ב סעיף ה' והובא בש"ך שם ס"ק י"ח בשס סמ"ק טפה שנפלה על דופן הכלי מספקא לן בפ' דם חטאת אי מפעפע בכל הכלי או לא כו' עכ"ל הרי דספק' הוא אי פשט האיסור בכל הכלי ומספקא אזלינן התם לחומרא ה"ה הכא וכמ"ש בי"ד סי' צ"ב סעיף א' דסברא א' דשם עיקר דאם תחב כף חולבת בכלי בשר או איפכא א"צ ס' אלא נגד אותו מקצת שתחב וע"כ צ"ל דלא מפליט מאותו צד שלא תחב בו:

וכמ"ש בי"ד סי' צ"ב הוא הראיה שכתב לעיל וכפל דבריו:

ובהכי מתיישבת כו' על הטור דכתב ע"ד הרשב"א שכתב כלי הצריך ליבון צריך ללבן כולו וז"ל ונ"ל דוקא שנשתמש בכולו אבל אם יודע שלא נשתמש אלא במקצתו נכשר נמי מקצתו. דכבולעו כך פולטו עכ"ל וכתב הרב"י דמדברי הרא"ש משמע דס"ל אפי' לא נשתמש אלא במקצת כלי צריך ללבן כל הכלי שכתב על הכשר סכין של גוי כיון דדרך הגוי להשתמש בו ע"י האור דהיינו לתקן הפתילה בפי נר של חלב בשעה שדולק והופכים בשר שע"ג גחלים כ' הרא"ש וז"ל וירא' שיספיק אם ילבין חודו של סכין לפי שרגיליי הגוי' להשתמש בו (ר"ל בחודו) באור. ואף על גב דחם מקצתו חם כולו ונתפשט האיסור בכולו. מכל מקום כיון שאין הישראל משתמש ע"י האור סגי בהכי עכ"ל הרא"ש (ובאמת שאר הסכין צריך עכ"פ הגעלה וע"ש בט"ז) וע"ז כתב הרב"י וז"ל הרי שלא הותר בליבון במקום שנשתמש בו ע"י האור בלבד אלא מפני שאין הישראל משתמש בסכין ע"י האור משמע דלהשתמש בו ע"י האור אסור כו' עכ"ל. וא"כ צ"ב למה יחלוק הטור על אביו הרא"ש וגם לא הביא דעת הרא"ש כלל:

אבל אם רוצה להשתמש בחציו השניה צריך ללבנה כולו אף ע"ג שלא נשתמש באיסור כ"א בחציה אחרת. ולכן הוצרך הרא"ש לומר דהישראל אינו משתמש על ידי האור ורצה לומר אינו משתמש בכל הכלי שלא במקום חודו על ידי האור דאי היה ישראל משתמש שם על ידי אור מודה הטור דצריך ללבן כולו:

והב"ח והט"ז נתנו טעם אחר להכשיר הידות דדרך ליגע בידים מלוכלכות בידות הכלים ומהאי טעמא החמיר הטורי זהב בידו' סכינים אפי' דיעבד דאם לא הגעיל הידות ועיי' ח"י: