מחצית השקל על אורח חיים תנא:א

(ס"ק א) ומותר כו' ויש רוצים להביא ראיה מדברי התוס' כו' מדאמרי' בפסחים דף למ"ד ע"א אמר רב קדירות של חמץ בפסח ישברו ושמואל אמר משהי להו עד אחר פסח ועביד בהו בין במינו בין שלא במינו ופריך הש"ס לרב ניהו דס"ל כר' יודא דחמץ לאחר פסח שעבר עליו הפסח אסור מן התורה וס"ל מין במינו במשהו מ"מ למה צריכים שבירה לשהינהו עד לאחר הפסח ויבשל בהו שלא במינו ומשני גזירה דלמא מבשל בהו במינו. וכתב התוס' ד"ה לשהינהו כו' תימא ניהו דס"ל דטעמ' דחמץ בקדירה חשיב משהו שאין רגילים להשתמש הרבה יחד מ"מ הא תנן אין מבטלים איסור לכתחלה ותי' הר"ר יוסף דאזיל הכא אי ס"ל לרב נ"ט לפגם מותר (דמספקא לן במס' ע"ז אי רב ס"ל נט"ל מותר או אסור) ואע"ג דנט"ל לכתחל' אסור מ"מ הואיל ואיכא תרתי לטיבותא נט"ל ומשהו שלא במינו כה"ג מבטלים לכתחלה. ור"י מפרש הואיל והקדירה של חרס אין להם תקנה חשיב דיעבד ואע"ג דקדיר' של חרס שאינו בת יומא אסרי' דנט"ל אסור לכתחלה אע"ג שאין לו תקנה מ"מ הכא דליכא אלא משהו ה"ל כדיעבד עכ"ל ולכן רוצים להביא ראיה דגם לדידן דקיי"ל כשמואל דס"ל דגם מין במינו בטל וליכא למגזר מ"מ בעי' דהני קדירות לא בלעו אלא משהו דלית בהו משום אין מבטלים איסו" לכתחלה כחד מסברת התוס' הנ"ל אבל בלעו הרבה אסור משום אין מבטלים כו':

אליב' דרב דפסק כר"י דחמץ שעבר עליו הפסח אסור מן התורה אבל אנן קי"ל כשמואל וכר"ש דחמץ שעבר עליו הפסח אינו אסור אלא משום קנס דעבר על בל יראה. משא"כ הני קדירות דמותר להשהותן. כמ"ש ריש ס"ק זה דאפילו בתערובות דאסור לשהותן מ"מ אם שהה כיון דלא עבר על בל ירא' בטל בס' כ"ש קדירות ולכן מותר אפי' בלעו מותר לבשל בהן לכתחלה וליכא משום מבטל איסור דליכא אסור כלל: