מחצית השקל על אורח חיים תנ:ה

(ס"ק ה) אין זקוק כו'. כנ"ל ברור. והב"י נדחק בזה ע"ש. ר"ל דהטור הביא דין זה בשם הרשב"א ואייתי רשב"א ראיה מדתנן בע"ז ריש פרק השוכר שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת אע"פ שאמר לו העביר לי חביות של יי"נ ממקום למקום מותר. והקשה הרב"י דאין משם ראיה לפי שאין פרעון שכרו על העברת אותה חביות אלא על אותה מלאכה ששכרו לעשות. ולכן כתב הרב"י דהרשב"א פי' משנה הנ"ל באופן אחר מובן הפשוט אבל מ"א ס"ל דגם רשב"א פירש המשנה כנ"ל ואפ"ה מייתי שפיר ראיה דכל היכי דאפילו לא נעשה דבר שאסור ליטול שכר עבורו היה צריך ליתן לו שכרו משלם אע"ג שנעשה אותו דבר שאסור ליטול שכר עבורו השכר מותר. וא"כ ה"ה הכא השכר מותר דהא אפילו לא אפה בו הגוי כלל היה צריך ליתן שכר תנורו לכן אף ע"ג שאפה בו חמץ השכר מותר. ומ"מ לכתחילה צ"ל שיאפ' מצה דאם לא כן כיון דידוע שדרכו לאפות בו חמץ ה"ל כאילו השכירוהו לאפיית חמץ דשכרו אסור: