מחצית השקל על אורח חיים תנ:ג

(ס"ק ג) אומר כו'. אבל הכא שנוטל כו' ר"ל דהכא אין לאסור דנראה כטורח בשביל ישראל דמה בכך אם טורח בשביל ישראל דהא מיירי בחוה"מ כמ"ש מ"א סס"ק זה ואע"ג דגם בחה"מ מלאכה שא"צ המועד אסור מ"מ אינו חמור כ"כ ול"ח בזה למראית עין ואין האיסור כ"א ממה שמקבל החמץ בפסח בשכרו ולכן ע"י שנוטל הדמים תחלה שרי דאז מוכר לחמץ קודם פסח ואז מותר למכרו וכמו שאכתוב בע"ה למטה:

דהרמב"ם והרא"ש דדעת הרא"ש בישראל וגוי שהיו שותפים באילנות אפי' לא התנו קודם שנשתתפו מותר לו' הישראל לגוי טול אתה ג' שני הערלה ואני אטול כנגדן ג' שנים אחרים דלמאי ניחוש אי משום מראית עין כשעובד הגוי בשני הערלה דנראה שהוא שלוחו של ישראל מה בכך הא הישראל בעצמו מותר לעבוד האילן בשני הערלה ואי משום שנוטל הישראל ג' שנים פירות נגד פירות ג' שני ערלה ה"ל חליפי ערלה. ז"א דכך המנהג מי שעובד האילן אוכל פירותיו וכיון שהגוי עובר בשני הערלה הפירות ערלה כולם של גוי וג' שנים אחרים שעובד ישראל הפירות הם כולם שלו ואין כאן חליפי ערלה כלל. ולפ"ז ה"ה די"ל כן הכא לענין חמץ וזהו דעת המרדכי דס"ל כהרא"ש שם אבל הרמב"ם ס"ל דגם בערלה בעי' שיתנו דוקא קודם שנשתתפו אבל אח"ז לא מהני מה שיאמר לו טול אתה כו' דאע"ג דהגוי עובד לבדו בשני הערלה וישראל עובד לבדו בג' שנים אחרים מ"מ הוי חליפי ערלה. והוא הדין דיש לאסור הכא בחמץ וכן ס"ל להג"מ כהרמב"ם ולכן ס"ל דבעי שיטול המעות תחלה ובזה סגי כמ"ש אח"ז:

רק שמוכר לגוי התנור כו'. ר"ל אם מוכר לגוי החמץ קודם פסח אע"ג דיש סברא להתיר דהא אז החמץ עדיין מותר לאכול כ"ש למכור מ"מ ס"ל למ"א דלא מהני סברא זאת דדוקא להנות ולמכור קודם פסח חמץ שכבר זכה בו שרי אבל הכא מוכר ונהנה מחמץ שיהיה נקנה לו בפסח בזמן איסור זה אסור דה"ל נהנה בפסח מאיסורי הנא' וכן כ' הב"ח ע"ש. ולכן כתב מ"א דבעינן שימכור לו התנור וכמ"ש מ"א ודעת הג"מ דס"ל דבעינן שיטול הדמים תחילה. צ"ל דלא מהני מה שאמר לו טול אתה בפסח כו' שעי"ז אנו אומרים שמוכר לו התנור כיון דכבר התנור של ישראל. והא דמהני נטילת הדמים תחלה לא ידעתי טעם מבורר ואפשר לו' כיון דחליפי חמץ דיעבד מותרים אלא דלכתחלה אסור לקבל החליפים וכיון דלוקח החליפין דהיינו הדמים קודם פסח היינו קודם שזכה בחמץ שרי אפי' לכתחלה ומ"א לדינא מחמיר דבעינן מכירת תנור וגם נטילת מעות קודם פסח:

ובד' ימים שהן י"ט כו'. ובח"י תמה דהא בי"ט הבערה מותרת א"כ מה בכך שיאמרו שבשליחות הישראל הגוי עושה ודוקא בשבת אסרו בסי' רמ"ה. והטיב אשר דיבר בספר א"ר דכה"ג אפי' בי"ט אסור כיון דאופה בו חמץ לצורך גוי: