מחצית השקל על אורח חיים תנ:יא

(ס"ק יא) אסור כו' אבל בתנור ל"ש זה ר"ל דהרב"י הקשה א"כ למה הוצרך ליתן טעם בסעיף ד' בתנור משום דהוי משתכר באיסורי הנאה. ולפי' מ"א בטעם רוצה בקיומו א"ש דבתנור אפי' יטול החמץ מתוך התנור לא יפול התנור ואינו נהנה מחמץ. דלא כב"י שפי' רוצה בקיומו שרוצה שלא ישבר קדרתו בשעת בישול החמץ בתוכו דא"כ יפסיד החמץ והוא אינו רוצה שבגרמת כלי שלו יופסד החמץ. א"כ כוונתו שיתקיים החמץ וזה ס"ל דגם בחמץ אסור אע"פ שאין החמץ שלו ואינו חייב לבערו מ"מ אינו נכון שיהנה שיתקיים אפי' חמץ של גוי (ועיי' בפר"ח) וכ' דמה"ט בתנור ל"ל הטעם דרוצה בקיומו דאפי' יפול התנור לא יופסד החמץ לגמרי:

ועוד כיון שהכלי כו' זה טעם ב' שכ' הטור:

כבר הוסק דהא א"א לאפות בו אא"כ יסיקנו תחלה ואע"ג דהיסק זה אינו מועיל להכשיר התנור כמ"ש רסי' תס"א מ"מ לענין איסור דהכא דקיל סמכי' על היסק כל דהו:

וקשה כו' הוא מדברי הב"ח כמו שסיים מ"א:

דלתסר משום כו' ול"ל הני תרי טעמי:

וא"כ מעות אלו כו' ר"ל אפי' נותן לו מעות בשכרו אסור כמ"ש בסעיף ד':

וה"ה בחמור ר"ל דנהי דבחמור לא שייכי הני תרי טעמי שכ' הטור מ"מ לתסר משום משתכר בא"ה. ולסברת הב"ח א"ש דגם בחמור אין דרך ליתן כ"א מעות:

ומיהו נ"ל לאסור כו' ר"ל ניהו שבא ליישב דברי הטור דהיכי דדרך ליתן מעות בשכר אין בו משום משתכר בא"ה מ"מ הב"ח לא ניחא ליה בזה ולכן ס"ל דגם בחמור אסור משום משתכר בא"ה:

דהא הרשב"א כו' ר"ל מרא דהאי דינא דסעיף ד' בתנו' הוא הרשב"א ומייתי ראיי' מדתנן בפ"ה דע"ז השוכר את הפועל לעשות עמו ביי"נ שכרו אסור:

אסור כמ"ש סעיף ה' דרמ"א לא התיר להשכיר בית אלא לדור בו אבל להשים בו חמץ לא וע"כ ס"ל דאפי' דרך ליתן שכר המעות אסור וה"ל להגיה פה ע"ד המחבר ולומר דאפי' בחמור אסור:

ואסור מטעם אחר דהיינו הני תרי טעמי שכ' הטור:

וב"י סי' כו' דדוקא יושב ומשמר כו' בשכר אז אסר הירושלמי להשכיר בית לשום בו חמץ אבל אם אינו יושב ומשמר מותר וע"כ צ"ל דלזה לא מקרי משתכר בא"ה במה שמשכיר לו בית לחמץ וצריך לחלק בין בית לתנור או דגם בתנור חולק וס"ל דמותר ואין זה הרשב"א שמביא הטו' כאן דאוסר בתנור אלא הוא הרשב"א אחר כנודע: