מחצית השקל על אורח חיים תמט:ב

(ס"ק ב) אסור כו' משמע מדברי הב"ח כו' וכ"מ בעירובין כו' הוי שרי בהנאה דאי' שם מעשה בר"ג שהיה רוכב כו' והי' ר"א מהלך אחריו מצא גלוסקן בדרך א"ל אילעי טול גלוסקן מצא גוי א' א"ל טול גלוסקן מאילעי כו' למדנו שהולכים אחרי רוב עוברי דרכים ולמדנו שחמצו של גוי אחר פסח מותר בהנאה. ופי' רש"י ותו' דדייק דהולכים אחרי רוב עוברי דרכים שהם גוים דאל"כ אי היינו תולין בשל ישראל היה מותר אפי' באכילה אע"פ שהיה סמוך אחר פסח מ"מ בישראל י"ל שנעשה אחר פסח אלא משום דאזלינן בתר רוב ע"ד שהם גוים ולכן אסור באכיל' משום פת גוי עכת"ד והק' המהרש"א דמנ"ל דלמ' הואיל והי' סמוך אח"פ אין תולין שנעשה אח"פ והא דדייק דהולכים אחר רוב ע"ד מדהתירו בהנאה דאי לא אזלינן בתר רוב יש לתלות בשל ישראל והוי חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח דאסור אפי' בהנאה. ותי' לחד תירוץ דמדהתירו בהנאה אין להוכיח דאזלינן בתר רוב דאפי' הוי ישראל וגויס מחצה ע"מ נמי מותר בהנאה דתליא בשל גוי דהא דחמץ של ישראל אסור אחר פסח לדידן דקי"ל כר"ש אינו אלא מדרבנן משום קנס והוי ספק דרבנן ואזלינן לקולא לתלות בשל גוי. א"ו דדייק א"א דלא אזלינן בתר רוב ה"ל להתיר אפי' באכילה כיון דפת גוי אינו אסור כ"א מדרבנן א"כ מספק יש לתלותו בשל ישראל ונעשה אחר פסח ומותר אפילו באכילה עכת"ד מהרש"א ומוכח מזה דמספק' היכי דא"א לתלות שנעשה אחר פסח מ"מ מותר בהנא' דתלינן בשל גוי כיון דהוי ספק דרבנן ומ"מ באכילה אסור משום פת גוי לפ"ז היכי דליכא משום פת גוי כגון שנראה שהוא פת פלטר או במקום שאין פלטר מצוי כלל כדאי' בי"ד סי' קי"ב הי' מותר אפי' באכילה אבל מלשון הב"ח משמע דמצד איסור חמץ יש להחמיר לאסרו באכילה אע"ג דגם לענין אכילה לא הוי רק ספק דרבנן מ"מ משום חומרא דחמץ יש להחמיר. ובאמת מ"א אין כוונתו להביא ראיה מעירובין כ"א דמותר בהנאה אבל מה שאסור באכילה ע"ז אינו מביא ראיה וכן דייק ל' מ"א:

דהיינו רוב העיר כדאי' בי"ד סי' א' והיינו כמ"ש ש"ך שם ס"ק י"ז דהולכים אחר רוב המצויים שם ולא בתר רוב העיר ושוקים. ואם גוים וישראל מצוים בשוה אז הולכים אחר רוב השוק הנמצא שם ואם שוין בשוק אז הולכים אחר רוב העיר: