מחצית השקל על אורח חיים תמז:מג

(ס"ק מג) בין כו' ובר"ן כו' משמע דמותר אפי' באכילה כו' כבר הבאתי דברי הר"ן בס"ק מ' ע"ש שכ' די"א דמה"ט חמץ בפסח במשהו משום דהוי דשיל"מ דהא לאחר הפסח התערובת מותר. אע"ג דטעם דדשיל"מ לא בטיל משום עד שאתה אוכלו באיסור אכול אותו בהיתר וכמ"ש רש"י ריש מס' ביצה וכן קשה לטעם הר"ן שכתב בנדרים ע"ש אם כן בחמץ כיון דגם לאחר הפסח איכו מותר כי אם ע"י תערובות למה קורא אחר הפסח אכילתו יותר היתר מבפסח היינו טעמא דתוך הפסח אפי' ע"י תערובות מ"מ יש בתערובות הזה איסור אלא שהתור' התירתה משא"כ אחר הפסח כיון דלר"ש דקיי"ל כוותיה מותר אלא דחכמים קנסוהו ולא קנסוהו אלא כל זמן שהוא בעין ולא ע"י התערובות. ולפ"ז כשנתערב ליכא איסור כלל דהא כה"ג לא קנסוהו ואעפ"כ דחה הר"ן דל"מ דשיל"מ אלא כשמותר אחר הזמן אפי' כשהוא בעין וכמבואר לעיל ס"ק מ':

ולכן הוכיח מ"א דע"כ התערובת לאחר הפסח אפי' נתערב בפסח מ"מ אחר הפסח אפי' באכילה מותר דאל"כ הא הר"ן קאי על מה שנתערב תוך הפסח דאסור במשהו משום דהוי דשיל"מ ואם הי' אחר הפסח אסור באכילה איך קורא אותו דשיל"מ. אע"ג דגם דעת הרמב"ם דחמץ במשהו משום דהוי דשיל"מ. מ"מ לא מצי מ"א לדייק כי אם מדברי הר"י דהא בלא"ה צ"ב איך קראוהו דשיל"מ דהיינו שימתין עד אחר הפסח ויהי' מותר הא קיי"ל דאפי' לא נתערב אלא משהו אסור לשהותו אלא צריך לשרפו וכמ"ש ר"ס זה. (גם להרמב"ם י"ל כמ"ש להבא להר"ן) אלא י"ל דס"ל כמ"ש הר"ן כיון דמן התורה מותר לשהותו ואין איסור בשהייתו כי אם מדרבנן וחכמי' לא באו להקל. ולפ"ז אין הכרח די"ל דאחר הפסח אסור באכילה ואעפ"כ הוי דשיל"מ. כיון דמן התורה מותר באכילה חכמים לא באו להקל והוי דשיל"מ אבל הר"ן דלא ס"ל הכי דהא הקשה דל"מ דבר שיל"מ אלא כשההיתר אפי' בהיותו בעין אע"ג דמן התור' מותר אפי' כשהוא בעין וכמ"ש הר"ן דס"ל לבעלי סברא זו ע"כ דלא ניחא להר"ן בזה כמ"ש לבסוף דדין דדשיל"מ גופא אינו אלא מדרבנן א"כ א"א דאסור באכילה טפי הו"ל לר"ן לדחות דבריה' דאפי' ע"י תערובות אין לו מתירים דהא גם אחר הפסח אסור באכילה. אלא ודאי דס"ל דמותר באכילה אחר הפסח ואע"ג דאכתי המ"ל איך יקרא דשיל"מ הא מדרבנן אסור לשהותו עד אחר הפסח כנ"ל. י"ל ניהו דאנן קי"ל כהמרדכי דס"ל אסור לשהותן אבל הר"ן י"ל דסביר' ליה כהפוסקים וכן דעת הרמב"ם דחמץ שנאסר ע"י משהו מותר לשהותו. אלא דלפ"ז אין למ"א ראי' מהר"ן היכא דעבר ואשהי' אפי' בשוגג כל שכן במזיד דמותר דמה. שמותר להר"ן אחר הפסח אפי' באכילה משום ששהה אותו בהיתר אבל לדידן דאסור לשהותו מנ"ל אם שהה באיסור שיהי' מותר באכיל' ע"כ צ"ל דלא הביא מ"א לדידן ראייה מהר"ן כ"א דהר"ן הכי ס"ל דמותר אפי' באכילה אחר הפסח: