מחצית השקל על אורח חיים תמז:מב

(ס"ק מב) בין כו' פי' כו' די"א דאסור כו' ר"ל דהוי קשיא ליה למה כתב הרב"י דאם נתערב בס' קודם הפסח מותר לאחר פסח הא אפי' בפסח שרי דהא קודם פסח קיי"ל דבטל בס' אלא די"א לעיל סעיף ד' חוזר וניעור בפסח וכיון דידוע שיטות הרב ב"י בש"ע דבכ"מ דעה א' שהביא היא עיקרת בעיניו ובסעיף ד' הדיעה א' היא דאינו חוזר וניעור ולזה כתב המ"א דר"ל דינא הכי דלאחר הפסח שרי לכ"ע אפי' למ"ד חוזר וניעור משא"כ בפסח תלי' במחלוקת א"א חוזר וניעור:

מ"מ אם נתערב אחר הפסח כו'. מתיבת אחר הפסח כו' נמשך למטה וה"ק מ"מ אם נתערב קודם פסח ואשהיי' אז לאחר פסח עכ"פ בטל בס':

וכ' הב"ח כו' כדי לאכלו כו' והיינו לח בלח אע"ג דקיי"ל דאינו חוזר וניעור כמ"ש לעיל סעיף ד' מ"מ כיון דאיכא למ"ד דחוזר וניעור לכן עכ"פ לכתחלה אין לערבו בס' כדי לאכול בפסח אבל לערבו בס' כדי להשהותו מותר. אולם מ"א בס"ק מ"ה חולק עליו דאפי' לערבו לשהותו אסור ע"ש:

ודוקא שיש בו כזית בכא"פ דאז עבר על ב"י ולכן קנסוהו לאוסרו אחר הפסח. ועמ"ש ר"ס תמ"ב כו' מכאן עד ואם נתערב פחות מכזית הם דברי מ"א לא דברי הב"ח ומן תיבת ואם נתערב פחות כו' מתחיל שוב סיום דברי הב"ח:

די"א דאם אין בו ס' עובר עליו ר"ל אע"ג דליכא כזית בכא"פ כיון דעכ"פ אסור באכיל' מן התור' דהא קי"ל טעם כעיקר דאורייתא וניהו דאינו לוקה משום טעם כעיקר על אכילתו מכיון דלא אכל כזית בכא"פ עכ"פ עובר על ב"י בשהייתו משום דמ"מ יש כזית חמץ ברשותו ומצורף ממילא וא"כ אם שהה אותו אסור אחר הפסח:

ומיהו במב"מ כיון שאינו עובר עליו מן התור' אפי' ליכא ס' דהא מן התור' ברובא בטיל ומותר באכיל' ניהו דמדרבנן אפי' לשהותו אסור כמ"ש מ"א בס"ק י"א מ"מ אם שהה עד אחר הפסח מותר. דהא לא עבר על ב"י מן התור':

וכמ"ש סעיף י"ב לענין נוקשה דהוי מדרבנן:

ואפשר דעז"כ הרר"י כו'. ר"ל שהטור הביא בשם הרר"י שכ' אם בטלו במזיד אדעתא דלשהי' אחר הפסח אסור. וכ' הטור ואיני מבין תוכן דבריו שאם הוא דבר שעוברי' על תערובתו מאי נ"מ בביטולו הרי עבר עליו כו' ואם הוא דבר שאין עוברים על תערובתו אפי' ערבו על דעת לשהיי' שרי (ולדעת הטור שהביא מ"א ר"ס תמ"ב אפי' לכתחלה מותר לערבו לשהותו ע"ש) וע"ז כתב מ"א דאפשר דאיירי לערב מין במינו בפחות מס' ניהו דאינו עובר על תערובתו וכמ"ש מ"א מ"מ לכתחלה אסור דנראה כמבטל איסור וגם האיסור מעורב ניהו דרחמנא שריא ברובא מ"מ האיסור ישנו במציאתו תוך התערובות וכדעת הרשב"א בי"ד סי' ק"ט. ומה"ט אסור לבשלו ודלא כהרא"ש שהביא המ"א ס"ק י"א דס"ל דגם האיסור חוז' להיות מותר וכיון דישנו לאיסור תוך התערובות אין לערב לכתחלה להשהות אותו בפסח. ועיין בתשוב' הרשב"א הביא מ"א בס"ק ה':

ואם נתערב כו' מכאן מתחילים שוב דברי הב"ח:

ולזה נתכוין רמ"א כו'. דהב"ח ס"ל דמ"ש רמ"א ופחות מס' כו' קאי לכל תלתא ענייני שהזכיר המחבר גם על נתערב קודם פסח או תוך הפסח ואשהיי' וכיון דליכא ס' הא עבר על ב"י ויש לקונסו לאוסרו אחר הפסח. וניהו דהמ"ל דמיירי דליכא כזית בכא"פ אלא כיון דדבר זה במחלוקת שנוי. דלדעת י"א שהביא מ"א באינו מינו אפי' ליכא כזית בכא"פ כיון דליכא ס' עובר לכן ניחא ליה טפי לאוקמי דברי הגהת רמ"א שאין בו כזית דודאי לכ"ע לא עבר אבל דעת מ"א בס"ק מ"ה לפרש דברי רמ"א דלא כהב"ח אע"ג דלדינא מודה מ"א להב"ח: