מחצית השקל על אורח חיים תמה:ו

(ס"ק ו) אסורים ט' בהולכת הנאה. ט' דשני תקנות מצינו בע"ז אי תנן בסוף פ' כ"ה נטל ממנו עצים מע"ז והסיק בו תנור ואפה בו פת אסור' ואם נתערב הפת באחרים כלם אסורים. ור"א אומר יוליך הנאה ליה"מ. וקי"ל כר"א. אידך תקנת' דר"ג סוף ע"ז ביין נפך דנתערב ימכור כולו לגוי חוץ מדמי איסור שבו. והשתא מיירי מ"א מדין הולכת הנאה ליה"מ. שתופסת דמי' וי"ל פדיון ר"ל א"כ כשמוליך הנאה ליה"מ אותן הדמים שמוליך ליה"מ בזה פודה הע"ז א"כ הדמים נתפסים באסור ע"ז והוי כאלו משליך האסור ליה"מ אף ע"ג דקי"ל ניהו דע"ז תופס' דמיה וחליפי ע"ז אסורים מ"מ גם הע"ז נשאר' באסור' מ"מ כיון דעכ"פ גם החליפין אסורים וכשמשליך דמי הנאתו ליה"מ ה"ה משליך האסור ליה"מ וכיון דהאי ע"ז אינה במלה אלא מדרבנן הם אמרו כה"ג שנראה שמטיל האיסור ליה"מ מותר משא"כ בחמץ דאינו תופס דמיו וחליפיו מותר וכמ"ש ס"ס תמ"ג א"כ אי משליך דמי החמץ ליה"מ מהי מהני הרי משליך היתר ליה"מ ובמאי יהיה מותר האיסור. וכתב הש"ך שמותר כו' חוץ מדמי א"ש והיינו תקנתא דר"ג הנ"ל:

כמ"ש המרדכי פ"ב דפסחים על חטה שנמצאת בפסח בתרנגול' שצריך לשרוף התרנגנל' ואפי' למוכרו לגוי אסור אע"ג דהוי מכירה לגוי חוץ מדמי א"ש דהא הגף אינו נותן כלום עבור טעם החטה שנבלע בתרנגולת. וע"ז נתן טעם דטפ' לחלוחית כו' ר"ל דמסקי' שם על תקנת' דר"ג דביין נסך גמור דעיקר אסורו דאורייתא לכן החמירו בתערובתו דבמשהו דוקא אם נתערב חביות בחביות קי"ל כר"ג למכור חוץ מדמי א"ש אבל לא כשנתערבו יין ביין והטעם לחלק דבשלמא חביות בחביות דאע"ג דנתערב ביניהם חביות יין נסך מ"מ אותן חביות דהתיר' נשארו בהיתרן אלא הואיל ולא נודע איזה דהתיר'. לכן כולן אסורים וא"כ אי מכרן חוץ מדמי א"ש הרי לא נהנה מן האיסור והנאה דמי מכירה הבא לידו הם דמי חביות המותרות ולכן שרי. משא"כ יין ביין דהוי לח בלח וע"י התערובות כל היין נאסר א"כ ל"מ מה שמכרן חוץ מדמי איסור דהא נעשה הכל איסור וכ"ז ביי"נ גמור דהוי עיקרו מן התורה משא"כ סתם יינם דעיקרו מדרבנן ולכן הקילו דאפי' יין ביין מוכרו חוץ מדמי א"ש ע"ש בגמרא וש"ע י"ד סי' קל"ד וא"נ גבי חמץ דהוי ג"כ עיקרו מן התורה וטפח לחלוחית שסביב החטה דנעשה חמץ ונבלעת בכל התרנגולת וא"כ כל התרנגולת אסור' והוי כמו לח בצח דל"מ מכירה חוץ מדמי א"ש מטעם הנ"ל:

ומוס' פסחים ט' ד"ה וגרפו ט' מדבעי שם תנור סהסיקו בקליפי ערלה וגרפו ואפה בחומו של תנור למאן דאסר מהו ובעי למיפשט מדאיצטריך קרא בפסח אם צלאו בחומו של תנור דלא הוי צלי אש משמע דבעלמ' הוי צלי אש וא"כ אוסר כה"ג בקליפי ערלה ודחי לה ע"ש. וע"כ מדאורייתא מבמי' לי' דהא בעי למיפשט מקר' יתיר' ע"ש וכיון דש"ע בפת יש איסור תורה וגם נבלע בכל הפת הוה דומי' דיין ביין דהוי לח בלח ביי"נ גמור דל"מ המכירה חוץ מדמי א"ש. ובפרט בזוז"ג דלדעת הרב"י והרמ"ך מוחר כנ"ל:

ועוד דהא י"א כו' והוא דעת המחבר לקמן פי' תס"ז סעיף יו"ד. ואע"ג דרמ"א מחמיר שם ופסק כהמרדכי הנ"ל לאסור בחמץ המכירה כנ"ל. מ"מ מוז"ג יש להתיר במקום הפסד מרובה: