מחצית השקל על אורח חיים תמא:ו

(ס"ק ו) אבל כו' לא קני משכון ר"ל אע"ג דקי"ל ישראל מישראל קני משכון ואפי' אין אחריות עליו אבל בגוי. אין הדין כן:

דספיק' הוא ר"ל אם הגוי השכין כלי לישראל וישראל רוצה להשתמש בו וכל זמן שהוא של גוי א"צ טבילה. אבל אי נראה מדעת הגוי שדעתו לשקועי ולא לפדותו צריך טביל' וברכה אבל מסתמא דלא ידעי' אי דעתו לשקועי מספיק' צריך טבילה בלא ברכה הרי דבסתם קראו ספק אי הוא של ישראל שמא ישקענו וא"כ ה"ה הכא הל"ל שצריך לבער מספק:

משום דנראה כו' אבל באמת אינו נקרא של ישראל אלא נראה כשלו הואיל ומשתמש בו לכן הוצרכוהו טבילה:ועיין בח"מ כו' מבואר שם ג"כ דנ"מ של ישראל ואפי' המלוה בעצמו אינו סומך דעתו בזה ע"ש:

ונ"ל אע"פ שנראה כו' דכה"ג גבי טבילה צריך טבילה וברכה היינו דיותר נראה כשלו אבל באמת אינו שלו ואינו חייב לבערו:

ועבח"מ סי' ע"ג דאפי' נתן הלוה למלוה רשות למוכרו אפ"ה כל זמן שלא מכרו יכול הלוה לחזור בו כ"ש כשלא אמר הלוה רק נראה דדעתו לשקעו דלא הוי של ישראל וא"כ אפילו אמר הגוי בפי' שמשקעו ואינו רוצה לפדותו כשהוא תוך זמנו מ"מ לא מיקרי חמץ של ישראל דהא גם בכה"ג יכול לחזור וכמ"ש שם בח"מ:

אך הש"ך בח"מ סי' ע"ב סעיף ך"ז ס"ק קי"ד חולק על דין זה וס"ל שאינו יכול לחזור בו ע"ש: