מחצית השקל על אורח חיים תמא:ג

(ס"ק ג) ולא פרעו כו' כדאמרי' במס' פסחים דמ"ו גבי חלה כיצד מפרישין חלה בטומאה רא"א לא תקרא לה שם עד שתאפה דאם יקרא לחלה שם בעודה עיסה אינו יכול לאפותה דהוא ללא צורך דהא אסורה באכילה דהא היא חלה טמאה ואם יניחנה כך ולא יאפנה תחמיץ ויעבור על בל יראה אע"ג דאמרי' שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים כו' והאי חלה לאו דידיה מ"מ עבר הואיל ואיבעי מתשל על החלה כשאר נדרים דנשאלים עליהם והדרא לטיבלא והוי חמץ דידיה וכמבואר לקמן סי' תנ"ז ס"ב:

ונסתפק הב"ח כו' והט"ז פשיטא ליה דלכתחלה אסור מיהו כ' אם מתחלה הלוה עליו ע"מ לפדותו קודם פסח ונמשך אח"כ שאינו פודה קודם פסח זה מיקרי דיעבד ע"ש. והח"י כ' דאם אומר בשעת ביעור דרצונו לשקעו ביד גוי ושלא לפדותו שפיר דמי ע"ש:

קשה כו' מ"מ אלו נאנס כו' ובדינינו ניהו דמלוה על המשכון יש למלוה דין שומר שכר וחייב בגניבה ואבידה. אבל אם נאנס ביד המלוה פטור המלוה כדין ש"ש שפטור באונס וחייב הלוה לשלם לו חובו. וכיון דאחריות אונסים על ישראל יהיה מחויב לבערו. אע"ג דאין עליו אחריות פשיעה וגניבה מידי דהוי אם גוי מפקיד אצל ישראל וישראל קיבל עליו אחריות גניבה ואבידה אע"ג דלא קיבל עליו אחריות אונסים איכ' מ"ד אפי' לא קיבל עליו אלא אחריות דפשיעה אע"ג דלא קיבל עליו אפי' אחריות דגניבה ואבידה מ"מ חייב לבערו כמ"ש סי' ת"מ הרי אפי' שאין עליו רק מקצת אחריות חייב לבער וה"ה כשאין עליו רק אחריו' אונסים יהיה חייב לבער כמ"ש סי' ת"מ ס"ק א' דכה"ג כ"ע מודים לר"ת:

א"נ בדיניהם כצ"ל ור"ל דבדין גוי אפי' אחריות אונסים על המלוה:

ודע כו' וצ"ע כו' אי מחויב כו' ר"ל כיון דהרהינו אצל גוי וגם הגיע זמן ולא פדאו דאפ"ה ל"מ כיון דלא אמר מעכשיו כדלעיל מ"מ כיון שהוא כבר ביד הגוי דהא הרהינו אצלו אי חייב לפדותו דאל"כ פורע חובו כו' דלא דמי למ"ש בסי' ת"מ דאם קיבל ישראל אחריות על חמצו של גוי דחייב לבערו דמ"מ אם לא ביערו ובא הגוי ליטלו מותר לו' לו הרי שלך לפניך דהתם עד עתה אינו חייב לגוי כלל אלא אם לא יניח לגוי ליטול החמץ יתחיל החיוב רשאי להניח לגוי לטלו כדי שלא יתחייב ישראל משא"כ הכא דכבר חייב לגוי וע"י שלא יפדנו יפטר מחובו זהו אסור כדאי' בחולין פ"י דף קל"א ריש ע"א:

אבל אם לא הלוה כו' כמש"ל סס"ק ב' דכה"ג אפי' אמר מעכשיו לא קנהו הגוי וישראל לא משתרשי ליה מידי ודמי לסיפ' דברייתא דחולין הנ"ל דקתני דוקא אנס המלך בחוב וכדין הוא דחייב לעשר. אבל באנפרות פירש"י הפסד ובחנם פטר לעשר וה"ה הכא אע"ג דהכא חייב הישראל לגוי כה"ג וא"כ משתרשי ליה ז"א דאי אזלינן בתר דיניהם ה"ה חמצו של גוי ובלא"ה פטור מלבער וכמ"ש מ"א לעיל: