מחצית השקל על אורח חיים תמא:א

(ס"ק א) ומשכנו כו' לא גרע כו' ברשות ישראל. ר"ל שהאחריות על ישראל דישראל עובר עליו כמ"ש סי' ת"מ:

ובש"ג כ' כו' בקנין ור"ל קנין סודר. ודע דהש"ג אינו חולק על הרא"ש ושניהם לד"א נתכוונו. אלא שהרא"ש סתם דבריו. והש"ג ביאר הדבר יותר כנודע מחלוקת רש"י ור"ת. דרש"י דפסק כר"ל דבישראל משיכה קונה מן התורה א"כ בגוי מעות קונה ולא משיכה ור"ת פסק כר"י דבישראל מן התורה מעות קונה ולכן בעי' גוי דוקא משיכה. והרא"ש ס"ל כר"ת דבגוי בעי דוקא משיכה. א"כ הא דכ' הרא"ש אבל אם לא משכנו כו' ל"ג מחמצו של גוי ברשות ישראל דאסור משמע דאין איסורו כ"א מצד שהאחריות על ישראל ת"ל דהוי חמצו של ישראל. ניהו דא"ל מעכשיו וא"כ אם לא פרעו אחר הפסח איגלאי מלתא למפרע דמיד בשעת הלואה הוי של גוי והוי כמוכרו לגוי בשעת הלואה מ"מ במאי קנה כיון דלא משכנו אצל הגוי ולא משך וליכא כ"א נתינת מעות דלא קנה בגוי להרא"ש אע"כ מיירי שקנה בקנין סודר או אג"ק אלא שהרא"ש סתם ולא דיבר מענין הקנין ואפי' קנאו כ' דמ"מ אסור משום דהאחריות על ישראל לכן כ' הש"ג דאם קנאו הגוי ע"י קנין סודר או אג"ק והאחריות על הגוי מותר אבל אי לא קנאו הגוי אע"ג דהאחריות על הגוי מ"מ אסור וכמ"ש ס"ס ת"מ:

ועבח"מ כו' בסודר של הגוי דאנן קי"ל כרב דהקנין יהיה בסודר של הקונה אולם המנהג כיון שע"פ הרוב יש עדים בשעת קנין שלא יכפור אחד מהם בקנין. ולכן קונין בסודר של העדים ומה"ט כותבים העדים בשטר וקנינ' מפלוני כו' דהפי' שהם קנו מפלוני והיינו בשליחות הקונה דזכין לאדם שלא בפניו דמסתמא ניח' ליה שיהיה הוא שלוחו ויזכה בעדו. משא"כ בגוי כיון דקי"ל אין שליחות לגוי ולא מצי משוה שליח. ולכן א"א לקנות ע"י סודר העדים כ"א בסודר של הגוי בעצמו • אולם הש"ך שם פקפק בגוף הדין ניהו דר"ת ס"ל דגם גוי קונה בחליפין אבל הש"ך הכריח דאין דין חליפין בגוי • וכ' שכן כ' בתשובת מהר"ם מינץ ובתשובת מהרשד"ם ע"ש: